המלצות

לגל כתב...!
תודה על קשר חם ומסור, דאגת להבין כל מצב במהלך השיעור.
לכל חניך גישה מצאת, לפגישות בשיא המרץ הגעת!
משהו חשוב לימדת גם את הבעלים:
אהבה וסבלנות מנצחים גם עם כלבים, יש הרבה זכרונות טובים...
האילוף שעברנו – הוא שלב בחיים!

בתודה,
ורה ודימה קצביץ' וכמובן גאיה.

גל היקר!
תתגמדנה המילים ותקר היריעה
להביע לך מילות הערכה
על תשומת הלב האישית והחמה
על היחס האישי וסבלנות האין קץ
לא חסכת במאמץ ועבודה הראויה למחמאה
ואנו מרגישים היטב את התוצאה
אם נביע לך תודה וברכה
היא ודאי לא תקיף את מלוא ההערכה
אבל דע לך כי כך אנו מרגישים בכנות
תודה רבה והרבה בריאות!

משפחת רוזין
מלי, נחום, נופר, שירן ואלפא.

לגל היקר,
צריך פעם לראות כדי להבין,
שלאהוב אותם עם כל ה-לב זו אצלך לא סתם סיסמה באוויר.
עם שפע סבלנות לשיגעונות של הכלבים וגם שלנו את רזי האילוף דאגת ללמד אותנו.
ואכן, שלי מגיבה כבר לכל מיני הוראות,
אבל הכי חשוב, ובעיקר, היא אינה חוששת מידיים מלטפות.
אנחנו יודעים שלפנינו עוד דרך ארוכה אבל בהחלט נתת בידינו כלי עבודה.
מעריכים אותך מאוד ומודים לך מכל ה-לב,

עטר, עמית, ורד ויובל נבות
וכמובן גם שלי- המתוקה בכלבות!

לגל!
המון תודות על היחס החם והנפלא.
תודות על המון סבלנות ואכפתיות.
אתה בן אדם לסמוך עליו.
משפחת שחר

ממיסטי – לגל

פרח הבאתי לאמא ורד,
מהגינה שעליה היא כל כך שומרת.
רציתי זר מלא ורדים, אך הם היו קוצניים.
אז הבאתי לה פרח ורוד, מהגינה, אבל לא עם קוץ.

אמא ורד החליטה אותי לחנך ישר באוניברסיטה.
לגל כתב התקשרה ולכיתת גורים אותי רשמה.

בהתחלה היינו קצת מפוחדות, אך עם הזמן, רכשנו המון ביטחון.
השתובבתי עם חברות וחברים והצטיינתי בלימודים, כיאה לבת טובים.

תודה לך גל על ההשקעה,
תודה שאתה אוהב אותנו ההולכים על ארבע.
שלאהוב אותם עם כל ה-לב, בשבילך זה לא רק סיסמא.

בקרוב אהיה גדולה אך תמיד אזכור את ההתחלה,
כי כך אנחנו הכלבים, נשארים תמיד נאמנים, לאנשים שאותנו אוהבים.

ובסוף ל- ציקי החמודה,
המון תודה.

לגל הלוחש לכלבים,
תודה מכל הלב על ההדרכה, הלימוד, הקניית הדרכים להתמודדות עם התנהגותה של גולדי שלי.
והחשוב מכל הסבלנות בכל שלב ולשב לגולדי שלי.
היום בהחלט נמצאת במקום הרבה יותר טוב מכפי שהיה.
ולפי מצב העניינים אני מלא תקווה ואמונה שבדרך זו אפשר יהיה להמשיך ולשפר את איכות חייה של גולדי ולהטיב עמה.

כל טוב ותודה ענקית,
מגולדי וממני,
עידו קלסקי.

לגל כתב

עברנו חוויה נעימה במשך תקופת האילוף.
השיעור הטוב ביותר שלמדנו הוא אהבתנו המיוחדת לכלבים.
תודה על הסבלנות והסובלנות,
משפחת שיינר וזואי שיינר

לגל ולצוות הנהדר
אימצנו כלב שהתברר כמאוד רגיש וקצת מופרע. כשהבנו שצריך עזרה בחינוכו של סול, מאוד חששנו מכל שיטות האילוף ששמענו עליהן, ולא היינו מוכנות לתת לכל אחד לגעת לנו בסול היקר.
קיבלנו המלצה על בחור, שהתברר כמאוד רגיש וקצת מופרע ובאנו
היחס שקיבלנו, אנחנו וסול, ההבנה את נפשו, והגישה של ללכת ביחד איתו במקום לפקוד עליו ולהתייחס אליו "כמו כלב" היו בדיוק מה שחיפשנו.
היום סול הוא כלב מקסים, שנהנה ואוהב ללמוד, הרבה יותר רגוע ונחמד.
והרבה פחות מבוהל ונלחץ מכל דבר קטן.
כשיצאנו לחופשה, היינו שקטות שסול נמצא בידיים טובות, ב"קייטנה של גל"
הוא תמיד שמח לבוא לרוץ ולשחק ולהכיר חברים חדשים, לומד המון ומתנהג באמת "כמו כלב".
לגעגועים בזמן החופשה מאוד עזרו המיילים מאליסה, קטעי וידאו וסיפורים מה"קייטנה".
אז המון המון תודה לכם, גל, אליסה, וכל הצוות.
אוהבים,
סול, אירה, טל ויולי.

לגל כתב היקר:
רצינו להגיד תודה,
על היחס החם, על תשומת הלב, על הטיפים השימושיים, על ההקשבה וההיענות בכל פעם במחדש.
התחלנו בדרך חדשה עם הכלבלב השובב שלנו קוזמו ועברנו יחד תהליך שעדיין לא הסתיים.
עוד דרך ארוכה לפנינו, אבל אין ספק שאת הבסיס והכלים כבר יש J
אז תודה רבה על ההשקעה ואל תדאג, נמשיך להציק לך בכל שאלה ובעיה J

לגל,
הרבה הרבה (ועוד פעם) הרבה הרבה תודה על השיעורים הכיפיים.
 ההיכרות אתך הייתה חוויה אמתית.
המשך להיות כמו שאתה, אחלה גבר, אזכור אותך ואת השיעורים ואיישם אותם עם בקי שלי.

גל היקר,

זכות גדולה נפלה בחלקנו להכירך גל כתב. הלוחש לכלבים.
תופעה !! אדם מקסים ושובה לב.
ואני תמיד חשבתי לתומי שאני יודעת ומבינה בכלבים.
ואז להפתעתי גיליתי שלא !!! אייזיק הפרוע נכנס לחיינו.
ואני מצאתי את עצמי חסרת אונים.
חטפנו ביסים על ימין ועל שמאל, ואייזיק מצידו הכאיב יותר מיום ליום.
המצב נעשה בלתי נסבל, וממש ממש בדקה ה – 90, ברגע האחרון לפני השבירה, אתה הופעת ושינית את התפיסה.
ובאורח פלא, אייזיק גילה את "פרצופו האמיתי": כלב נבון חכם ומקסים מלא בשמחת חיים, מסב אושר רב לבעלים ( בעיקר לשי ... ).
החיים לצידו הפכו לחוויה נעימה ומרנינה והכול הכול בזכותך.
תודה איש יקר המשך והצלח בדרכך.
אני מניחה שעוד נפגש בהמשך !
בינתיים, אנחנו מצדנו נמשיך כמו שאתה תמיד אומר "לאהוב אותו עם כל הלב".
אלפי תודות !! משפחת פינקמן ואייזיק ( הידוע בשם החיבה "אייזיקונג" ).

אז.....                                ועכשיו.....     

לכבוד גל כתב,
תודה על אימון קצר אך אינטנסיבי , האימון החם והאוהב עזר מאוד לבאדי וגם לנו.
בטח עוד ניפגש, מבאדי הב הב הב והמשפחה.

אריאל סנדלר.

לגל!
מקווה שתמשיך לעזור לכלבים בדרכים שונות ועם בעיות שונות.
אנחנו מאוד נתגעגע אליך וכל המשפחה. אני כל יום מאז שהסתיים החוג שאלתי את אמא מתי תהיה פגישה ורציתי להתקשר אבל התייבשתי.
באק עכשיו לוחש לי באוזן שהוא מתגעגע אליך וחיכה לפגישה הזאת הרבה זמן, מקווה שתהנה מהמצגת כמו שאני נהניתי לעשות אותה.

באהבה,
משרון אחותו של באק.

לגל המקסים,
קשה לכתוב מילות סיכום מכיוון שזה שבאמצע הכיף, מאוד נהנינו לבוא לכאן (הכוונה לרקס ולנו) למדנו המון על שיטה שלא חשבנו שהיא קיימת והוכיחה את עצמה בצורה מעולה.
אומרים קשה באימונים וקל בקרב, ואכן כן, כאשר עבדנו ותרגלנו ראינו תוצאות.
מה שבטוח נמשיך להיות בקשר ונבוא לבקר.

המון תודה חזק ואמץ וכל הכבוד!!!
מאיתנו- הברודזקים.

לגל:
תודה רבה על כל הטיפים
אומנם יש לנו עוד דרך ארוכה אבל אנחנו נמשיך לנסות ואני בטח שבסוף ג'ימי  יבין
מה אנחנו רוצים ממנו.

בני רונברגר

באנו בלי לדעת מה צפוי, עם כלבה מתוקה אך קצת לא רגועה.
תודה על התמיכה, העידוד, הקריצה והגישה ותודה בשם פוצ'ה על הנקניקיות שנכנסו לתפריט.

לא נפרדים,
רויטל וגיא ופוצ'ה  כץ.

גל, חמוד וחבר טוב, מאמן בחסד!
כמעט שנה תמימה של עבודה קשה, מאומצת ומסורה עם מייפל, בכיתה השיקומית המיוחדת במינה.
המון המון תודה על המסירות, על החשיבה המקורית, על האהבה העצומה כלבים ועל הניסיון להבין מעפר- אתה מאמן, מחנך ומטפל מוכשר ואנו שמחים שנפל בחלקינו לחלוק איתך את החינוך של מייפל.
אוהבים מאוד,

עדה ונורברטו ובעיקר מייפל.

לגל היקר,
תודה מקרה לב על התמיכה, הליווי, ההדרכה וים הסבלנות.
נתת לנו כלים לעבוד עם סטיץ', גרמת לנו להתאהב בו ולקבל אותו בשמחה ובאהבה לחיק המשפחה..
סטיץ' לומד כל הזמן ומתבגר ואפילו לילה החתולה אומרת לך תודה!
אז תודה מקרב לב,
מעריכים, מכבדים ואוהבים
נעם, מורן, לילה וסטיץ'.

לגל,
תודה רבה  על כל העזרה עם סינדי
תמיד הייתה לך תשובה לכל בעיה ופתרון.
עזרת לנו להבין את הכלבה ולשנות את הגישה שלנו וליצור תקשורת טובה יותר איתה.
מילות הקסם " רצועה רפויה" ו-"להוריד יחס" וכמובן "הנס" של   gentle leader ! נהנינו בקבוצה.
זאת חוויה משפחתית בלתי נשכחת- נשמח לשמור על קשר ותמשיך בדרך האמתית שלך.
מכל הלב! גבריאל, מאיה, רחל, אדוארדו וסינדי–משפחת מנדלר.

לגל היקר,
הגענו לשנים עשר מפגשים עם קרן מייפל וסם, מלאי התלבטויות לגבי הסיכוי לסייע להם ונשארנו לעוד שנים עשר ועד שנים עשר ועוד שנים עשר...עד אשר הפסקנו לספור. הכלבים והאנשים שאיתם, היו זקוקים לך ולמפגש זה עם זה, ואתה המשכת לאפשר את הביחד הזה, מבלי לחשוב על שיקולים כגון פרנסה, זמן אישי וכאלה שטויות.
וכן, בין עמוד שב ארצה, זנבות בין הרגליים, פסקי זמן בחדר ולימוד גבולות, ופטפוטים, צחוקים, סודות קטנים אשר חלקנו, סטייקים על הקטיושה, הלכו וחלפו להם כ- 10 חודשים, שבחלקם הגדול עבדנו קשה, ובחלקם למדנו ליהנות מדברים אחרים, להם כלל לא ציפינו כשהתחלנו את התהליך המרתק עם הכלבים.
המקום שלך אליו הגענו כולנו (אנשים באמת עסוקים), פעמיים בשבוע במשך תקופה כל כך ארוכה, הפך להיות מקום מפגש מיוחד לכלבים ולאנשים שאיתם, בו נרקמו בין כל המעורבים – הולכים על שתיים והולכים על ארבע- יחסים בלתי צפויים ובלתי מובנים מאליהם. בדרכך המקורית, בניסיונך לראות בכל אחד מן הכלבים אינדיבידואל, חיפשת ומצאת כיווני עבודה ייחודיים, על מנת ליצור עבורם איכות חיים גבוהה ולאפשר לנו- שבאמת אוהבים אותם מכל הלב, לחלוק עמם את ביתנו בכיף.
הידע, אופן החשיבה, הפתרונות הדבקות במטרה ובעיקר הנתינה העצומה, עושים אותך לאיש טיפול אמיתי, כזה שעושה את מלאכתו במלוא הרגישות, ובעדינות של אומן, כזה שמשוכנע שניתן להעניק ליצור אחר חיים טובים יותר.
על כך, כל מה שאינו מובן מאליו, מודים אנו מכל הלב.

בברכה,
מייפל, סם וקרן.
גל, אודי, מעיין, נורברטו ועדה.

לגל,
ג'וקר (לברדור מעורב) היה אחד הכלבים הראשונים שאילפת.
תמיד הוקסמתי והתפלאתי איך אתה יוצר קשר עם ג'וקר כל כך מהר בכל פעם שנפגשנו לטיול בפארק או סתם ברחוב, ואני, הבעלים של ג'וקר הייתי צריך להתחנן שיישב, יישאר בארצה ויבצע עוד פקודות בסיסיות.
נראה לי שפשוט נולדת עם הכישרון והגישה הנכונה לאימון כלבים.
מעט מהאירועים שחוויתי עם ג'וקר:
ג'וקר הפיל שליח של עיתון גלובס, גנב כריכים לאנשים שעשו פיקניק בים, השתין על אנשים ועל חפציהם בים, רץ לכביש, נשך את כלבי השכנה.
בזכות האימון והתקשורת שיצרת עם הכלב, כל ההתנהגויות הבלתי רצויות הופסקו וג'וקר היה רגוע, שליו ומלא שמחת חיים.
תודה רבה לך בשמי ובשם ג'וקר.

מאיר סמיאטץ.

שלום לכולם!
אני בל, לברדורית גזעית, חמודה ומתוקה כולם אוהבים אותי, אני מאוד שובבה ואוהבת לקלקל דברים לאמא. אני מאוד אוהבת נעליים במיוחד.
אני לא מבינה למה נטפלים אליי כולם, שוכחים שאני רק בת חצי שנה, אני עדיין ילדה קטנה.
אמא אומרת שאני חכמה ושלמדתי הרבה דברים מהמורה והחבר שלי, גל כתב.
תאמינו לי, היצור הזה שהולך על 2, דבר מוזר ללא ספק, ממש חמוד.
יש ליצור המון סבלנות ולמדתי ממנו הרבה דברים היום, אני יותר רגועה ויודעת לשבת, לאכול בנימוס ולא לקפוץ על ילדים, למרות שבא לי כל הזמן.

גל אני ואמא מודות לך על הכל שינית את השקפתנו ודרך חיים.

תודה רבה,
בל ומרגרט אולגיפר (גם רוני מודה!)

לגל המאמן היקר,
אנו מודים לך על כל העזרה שנתת לנו ועל כל החוויות שעברנו אצלך, דרך ארוכה: עברנו מכשולים רבים, איך בסוף כל מה שרצינו לבי שלנו למדה ובטח שנשאר לנו ללמוד עוד הרבה.
למדנו לקבל ולתקשר ולאהוב את לבי מאוד.
עכשיו היא בשבילנו חלק מהמשפחה ולא גור כלב לא מנומס.
קיבלנו כלים איך להתמודד עם הבעיות שהיו לנו עם לבי.
תודה רבה מאיתנו: ויקי, ענת, אינה ואיל.

לגל- מלבי:
הענקת לי המון ביטחון ואמון באנשים. אהבתי מאוד את הכלבים שהיו באימון שלי במיוחד את ציקי החמודה. תודה רבה ממני לבי.

לגל כתב,
ביום שמשי ומלא פריחה הצטרפה אלינו זויה למשפחה, בהתחלה החיים איתה היו פשוטים ואחרי כל שטות שלה היינו להוטים עם הזמן השתנו קצת הדברים וזויה התחילה לעשות נזקים התלבטנו ותהינו איך איתה להתמודד כשכל יום היה עוד פחות מעודד שאלנו את עצמנו מה שגוי ומה נכון ופחדנו להפוך אותה לכלבה בדיכאון .
גלשנו באינטרנט וחיפשנו הכוונה דיברנו עם סיגל ורצוננו נענה.
לפגישה ראשונה הגענו אל גל שהרגיע אותנו – ללא מכות חשמל...
הצטרפנו לקבוצת הטיפול ההתנהגותי ובכל יום חווינו שינוי מהותי.
צברנו ידע ורכשנו כלים וכעת אנחנו אחלה בעלים!
אז עם סיום הקורס זה הזמן התודות ואולי גל הוא זה שזכאי לתעודות.
על שידעת מתי לנזוף ומתי ללטף, גם כשהניג'וס שלנו הפך מעייף על כל התמיכה ועל מה שלמדנו על הידע שלך שעכשיו הוא קצת משלנו.

תודה!
גילי וגבי

לכבוד גל:

גל, הכרנו לפני חודשיים, בחודש מאי ומהרגע הראשון הבנו שאוץ' בידיים טובות!

אתה בטח מכיר את הרגע בו צריך לומר תודה ולהמציא מילים יפות ומשפטים בעלי משמעות גדולה ומעמיקה בכדי להעביר את התחושות ושביעות רצון מדבר מסוים.

לצערנו לא הצלחנו למצוא שום מילה אחרת חוץ מהמילה – תודה.
תודה ענקית.

רצינו לומר לך תודה ענקית על התקופה הקצרה, אך מלאת התוכן.
היה מעניין, מרתק ומלהיב. הערכנו כל רגע.
היו לנו סך הכל 12 מפגשים, אך כמות החומר שהועבר הייתה רבה מאוד והרכבו מעניין ביותר.
ושוב, תודה על הכל, על היחס החם, המסירות וההשקעה הרבה באוצ'יק!

ודים, ויטלי ואוץ'.

גל ויובל שלום!

חלפו להם שנתיים מאז שדרכנו הצטלבו לראשונה, דבר אשר אני מברכת עליו עד היום. המפגש אתכם פתח לנו דלת לעולם אחר של יחסים בינינו לבין רג'ה, והוא למעשה היה הפרק הראשון בדרכנו המשותפת עם רג'ה, כזו שמושתתת על אהבה גדולה, חמלה וכבוד.אינני יודעת איפה היינו היום לולא קיבלנו את הכלים, ההכוונה וההדרכה הנכונה, שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו.

רג'ה מקסים ומלא חיים כהרגלו, רמות החרדה שלו פוחתות עם הזמן, הוא לומד לתקשר נכון יותר עם בני מינו, הוא קשוב אלינו מאוד, יש לו הרבה חברים והוא ממשיך להתקדם בצעדים קטנים אך בטוחים, צובר ניצחונות. כמו לכולנו, יש לו גם ימים טובים פחות, שכבר למדנו לקבל בהבנה כחלק מהדרך.

הדינמיקה בינינו ממשיכה לפרוח ככל שעובר הזמן, ואין לי ספק שזה בזכות כך שהיחסים בינינו בנויים על אמון והדדיות. לאחרונה הוא אף הפסיק לקחת פריזמה אחרי הפחתה הדרגתית ומדודה בחודשים האחרונים. בהרבה נחישות, התמדה ותשומת לב, הוא צומח להיות כלב רגוע ומאושר יותר וכמוהו גם אנחנו.

אני רוצה להגיד לכם שוב תודה על שהראיתם לנו את הדרך, בהרבה סבלנות ורגישות. על שהאמנתם ברג'ה ובנו וגרמתם לנו להאמין שזה אפשרי. בלי הבטחות שווא, בלי קסמים, בלי טריקים, אך עם הרבה מסירות ואהבה.

שתמשיכו בעמלכם החשוב ותביאו את הבשורה לעוד ועוד בתים, עד שלא יהיו עוד חגורות חנק ברחובות.

יבוא היום ואנשים יבינו שישנן הרבה דרכים שונות להגיע לאותה תוצאה, וכל דרך שכוללת אלימות והפחדה היא אולי יעילה בטווח הקצר, אך מותירה צלקות בטווח ארוך. האילוף החיובי הוא לא פתרון מהיר, הוא ריצת מרתון של למידה דרך עידוד וחיזוק. והפירות שלו שווים כל רגע.

נשיקות,

רג'ה ולילך

I came to the dog school with my dog Ivy, I learned a lot from gal understanding how dogs think.
It was a wonderful experience, Ivy gained self – confidence, and I learned how to better communicate with my dog.
I am grateful to gal and his knowledge.

A happy dog owner'
Daliah and my dog Ivy.

קרן שלי.

את קרן אני מכירה מזה ארבע שנים. בתחילת היכרותנו, היא התגוררה בחצר עם כ- 20 כלבים נוספים. היא לא באה לקריאת בעלת הבית, והזמן היחיד שניגשה אליה או אליי, היה לפני היציאה לטיול. היא הסתובבה בחצר, נבחה על העוברים ושבים ולא ניתן היה להשיג עליה שליטה כלשהי. מהתחקות אחר ההיסטוריה שלה, למדנו שקרן היתה עד גיל קריטי בחוות החיות, יחד עם אמה ושתי אחיותיה ושם היא לא נחשפה לבני אדם. מאז האימוץ הראשון שלה, היא גילתה פחד ואימה בכל מה שקשור לבני אדם.

כאשר היא הגיעה לביתי, היא מצאה לעצמה פינה, בד"כ על המיטה, ושכבה שם כל היום, בלי לזוז בכלל, כולל לשתות ולאכול. היא נמנעה מלהסתובב בבית באופן חופשי כאשר אני נמצאת בו. כאשר חזרתי הביתה, היא צייצה ממקומה, מתוך רצון שאגש ואלטף אותה, אך לא העזה לקום ממקומה. כאשר אנשים זרים נכנסו לבית היא התכנסה בעצמה, וכמעט נכנסה אל תוך הקיר.

מאז הקבוצה חל שינוי עצום בהתנהגותה של קרן. היא מתקשרת עם בני אדם, תוך הבחנה ברורה ביני, אנשים מוכרים ואנשים זרים. אנשים מוכרים זוכים ליחס חם ואוהב, אנשים זרים, אינם זוכים ליחס, אבל היא גם לא בורחת, והיא מוכנה לגשת בתנאי שיש להם משהו טעים ביד. ברחוב, היא מסוגלת לעבור בתוך חבורת ילדים רעשניים, ולשמור על הזנב למעלה.

ביחסים איתי, קרן מקבלת את פני בכניסה לבית, בציוצים, עדיין, ובכשכוש זנב. היא נובחת כאשר היא שומעת קולות. היא מסתובבת בבית בחופשיות, וניגשת אלי כאשר היא רוצה בזנב מורם ולא מחכה שאני אגש אליה. היא אוכלת לידי בלי היסוסים, ואין לה בעיה לאכול לי מהיד בכל זמן שהוא.

התפקוד של קרן השתפר מאוד, ולמרות שיש עדיין לאן לשאוף, במצבה הנוכחי, אני מקבלת את התחושה שיש לי פרטנרית, שגם נותנת, ולא רק מבקשת. וזה, למעשה, השינוי אותו אני מבקשת עבורה ועבור היחסים בנינו.

בברכה,

גל אלגר.

משי שלנו

מאת: איילת ורעות

איך אפשר לתאר במילים איזה מן אדם הוא גל כתב? איך אפשר בכלל להתחיל לתאר במילים אדם שהוא יחיד במינו?
כנראה שנצטרך להתחיל מההתחלה, עוד הרבה לפני שבכלל הכרנו, ובשביל זה נצטרך לספר לכם קצת על מיהי משי, הכלבה שלנו.

משי היא כנענית מעורבת, מתקרבת לגיל 5. היא נלקחה מבית שלא טיפל בה טוב, על מנת למצוא לה בית אחר.

מגיל חודשיים וחצי משי אצלנו, גורה קטנטנה וביישנית. אז עוד לא ידענו שהיא תשאר אצלנו לתמיד.

משי הייתה צריכה לחיות את החודשים הכי קריטיים בחייה, עד גיל חצי שנה, בבית בו היא בקושי יוצאת החוצה (רק לטיולים וגם זה בזריזות כדי שאף אחד לא יידע שהיא נמצאת במקום בו אסור להחזיק כלבים) ואינה מכירה אף אחד חוץ משתי הבנות שמגדלות אותה, אנחנו.

התוצאות הברורות מגדילה בצורה כזאת, שבו משי אינה נחשפה בגיל קריטי לאנשים, היא כלבה חששנית בעלת חרדת נטישה.

כשהיא הייתה בת 4-5 חודשים בערך, היא נלקחה לאילוף בפנסיון. 3 שבועות של ניתוק מוחלט מאיתנו והרבה געגועים. לאחר מכן הוסבר לנו איך להתנהג עם משי – כשיוצאים לטיול איתה, אנחנו יוצאות ראשונות מהדלת. למשי אסור לעלות על ספות כי אז היא תבין שהיא "מעלינו" ב"להקה". ובאופן כללי אסור לתת לה יותר מדי צומת לב ולא "לפנק" כדי שלא תחשוב לרגע שהיא ב"רמה" שלנו.

אם צריך לתקן את משי על משהו שעשתה לא נכון, נצטרך למשוך ברצועה על מנת להבהיר לה את זה. אם משי נובחת כשאיננו רוצים, נבהיל אותה עם פחית הרעשה (פחית שתיה מלאה בכמה אגורות בפנים). והשיא: משי צריכה להיות בכלוב טיסה, גם כשאנחנו בבית (כדי שתתרגל אליו), כדי לחנך אותה נכון ולפתור את חרדת הנטישה.

היא אולפה ב"שיטות חיוביות", או לפחות זה מה שנאמר לנו אז. אבל משהו שם פשוט לא הסתדר לנו, משהו לא הרגיש נכון, לא משנה כמה ניסו לשכנע אותנו וניסינו לשכנע את עצמנו.

המאלף שאילף אותה עשה זאת מרצונו הטוב, בחינם לחלוטין, משהו שבד"כ עולה אלפי שקלים. היינו אסירות תודה וקיבלנו כלבה שונה לחלוטין ממה שהבאנו למאלף. קיבלנו כלבה מחונכת.

אבל עם הזמן, ואני מנסה לקצר כאן כמה שניתן, משי נהייתה פחדנית לחלוטין מבני אדם. היא גם "התדרדרה" מ"דרך הישר" ואת המאלף הראשון לא היה ניתן להשיג בטלפון. גם לא את המאלפת שעבדה איתו. לכן התייעצנו עם עוד מאלף שאמר בגדול- עוד עבודה עם הכלוב, כמה שיעורי "חיזוק" והיא תחזור לעצמה. המאלף הזה אגב, ניתק קשר לחלוטין למרות הטלפונים החוזרים ונשנים מצידנו.

מלאות בתסכול, החלטנו לוותר על המאלף האחרון.

זמן לא רב לאחר מכן, התקיים "הפנינג כלבים" באזור מגורינו. בין השאר, נכחו שם מאלפים, ביניהם – גל כתב.

הסתובבנו בין המאלפים, קראנו עלונים, וניסינו למצוא את המאלף הבא של משי.

כשפגשנו את גל, התרשמנו מאדם נחמד מאוד, מרבה לחייך, והוא קרא את שפת הגוף של משי (שנכחה איתנו באירוע) כמו ספר. התרשמנו מרמת הצייתנות של הכלבה שלו, שהייתה שם אף היא, לכל מילה קטנה שיצאה מפי גל. היא הייתה מאושרת להקשיב לו וזה ניכר לעין כל אחד. קבענו להפגש לאבחון.

תוך כדי השיחה בינינו, עוד בפגישה הראשונה, עלה אצל גל החשד שמשי עדיין סובלת מחרדת נטישה. בהצעתו, צילמנו אותה בכלוב טיסה שלה בזמן שלא היינו בבית, וגילינו כלבה מבוהלת שזועקת אלינו ביללות קורעות לב.

מיותר לציין שהיינו בהלם מוחלט, ולא ידענו שהיא סובלת עדיין, כל השנים האלו. הבנו שהכלבה ה"מחונכת" שקיבלנו מהמאלף הראשון, היא בעצם כלבה מבוהלת ומבועתת.

בלי גל, לא היינו יודעת בכלל שיש למשי חרדת נטישה. בגלל שהייתה בכלוב, לא היו נזקים בבית, והבכי היה מתחיל רק אחרי שהיינו מתרחקות מהבית ולא שומעות אותה כלל.

מיד לאחר מכן נפגשנו עם גל וקבענו להתחיל טיפול שיקומי, בו משי תטופל בחרדת הנטישה שלה ואחרי הרבה שיעורי בית גם תגיע לכיתה עם עוד בעלי כלבים חששנים, דבר שלא שמענו עליו אף פעם אצל מאלפים אחרים (מאחר וזה דורש הרבה אנרגיות מצד המאלף ולא כל אחד מוכן להשקיע ברמה כזאת).

עבדנו הרבה עם משי בבית, עם ספר מיוחד שגל כתב במיוחד בשבילה, שמפרט בדיוק מה לעשות עם משי בבית. עם ליווי טלפוני ופגישות נוספות עם גל, חרדת הנטישה שלה נעלמה לחלוטין לאחר כמעט 5 שנים(!!!).

בעזרת הכיתה של גל לכלבים חששניים, היא למדה לא לפחד מאנשים זרים לה. כיום, היא מסוגלת להסתובב בקניון מלא באנשים ולהיות קשובה אלינו. בעבר, חוויה כזאת הייתה מוציאה אותה מריכוז והיא לא הייתה מקשיבה לנו כלל. אפשר לטייל עם משי ברוגע בלי שהיא תנבח על כל אחד שהולך לידה.

צריך באמת להכיר את משי ולהבין לעומק את העבר שלה, כדי לראות עד כמה היא התקדמה בעזרת גל. משי, בעבר כלבה חששנית ומופנמת, למדה לפרוח, לשמוח, היא יכלה סוף-סוף להוציא את כל האנרגיות שהיו עצורות בה, מאחר והייתה בכלוב לתקופה ארוכה מאוד בחייה. רק אחרי עבודה עם גל, למדנו באמת להכיר מי היא וכמה היא כלבה טובה שרק רוצה ללקק ולהנות מהחיים. משי היום היא כלבה מאושרת, בעלת בטחון עצמי!

שלא תבינו לא נכון, אנחנו לא אומרות שהכל באשמת המאלפים הקודמים של משי. אנחנו גם לא אומרות שלא התעצלנו לעבוד איתה. יכולנו לעבוד עם משי יותר, יכולנו לחנך אותה מלכתחילה בצורה נכונה, אבל הכל נבע מחוסר ידע וחוסר ידע גורם לטעויות. אנחנו מאשימות בעיקר את עצמנו בזה שמשי גדלה להיות כלבה פחדנית ותלותית.

כל המאלפים שהיינו אצלם עבדו ב"שיטות חיוביות" – אף אחד לא הרביץ למשי ולא צעק עליה.

אבל מה שהיה שונה אצל גל זה הגישה שלו. והיום, מעל לשנה שאנחנו בקשר איתו, אנחנו מתחילות באמת להפנים ולהבין עד כמה הוא שונה מכל מה ששאר המאלפים בארץ מציעים.

גל עובד מהלב, ואם משהו לא מסתדר לו, הוא לא יבצע אותו. אם הוא רואה שלכלב לא נוח, הוא לא ילחץ עליו וידרוש ממנו עוד בכל זאת (משהו שמשי הכירה טוב מאוד ממאלפים קודמים).

עברנו הרבה מאלפים כשחיפשנו את ה-מאלף המתאים למשי. וכולם, בלי יוצא מן הכלל, השתמשו בכלוב טיסה, בקולרי חנק, ואם צריך אפילו חשמל. למרות שהם אומרים שהם משתמשים ב"שיטות חיוביות", כי זה מה שהם למדו. אבל ההבדל בין גל לביניהם הוא הרבה מעבר לזה. גל לא חש צורך לדבר לכלב בטון "תקיף". הוא לא חש צורך להגביל את הכלב איפה הוא יישן בבית – על הרצפה או על הספה. הוא לא חושב שכלב צריך לצאת אחרי הבעלים שלא והוא עובד לפי מה שמתאים לאותו כלב ספציפי!

גל לא מפחד לעבוד בשיטות שונות מכל מה שבתי הספר לאילוף מלמדים, הוא עושה מה שטוב לכלב גם אם זה אומר עבודה מעט יותר קשה לבעלים שלו. העיקר שהכלב לא יסבול בתהליך.

אחד הדברים הכי יפים אצל גל זה שהוא מפקפק בכל דבר, בין אם הוא מדעי או לא. הוא טוען שעד כמה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על כלבים, אנחנו לא יודעים כלום. וזה נכון. איך אדם, עם כל המדע שקיים בעולם, יכול להבין עד הסוף חיה שהיא שונה ממנו? אף פעם לא נדע לגמרי איך הכלבים חושבים, ואיך הם מתנהלים. אנחנו רק חושבים שאנחנו יודעים.

ולכן, כל המדע שבעולם, כל המאלפים שמשי ראתה, לא ידעו לעזור לה – עד שהגיע גל.

כי משי לא הסתדרה עם כלוב הטיסה כמו רוב הכלבים. משי לא יכולה שידברו אליה בקול "תקיף", היא כלבה כל כך עדינה ושברירית שהיא מסוגלת לעשות צרכים מרוב פחד אם רק תרים עליה קול. בגלל הצורה שבה חונכה, אם הייתה פוקד עליה לשבת או לשכב, היא הייתה מתקפלת מפחד, לא משנה כמה עליזות תהיה בקול שלך כשתבקש ממנה לעשות זאת. בעזרת גל, משי כיום מקשיבה לנו ויושבת עם כשכושי זנב ואפילו "נזרקת" על הרצפה מרוב התלהבות שמבקשים ממנה להיות ב"ארצה". בעזרת גל, למדנו יותר נכון איך לתקשר עם משי, איך להכיר אותה טוב יותר ולמדנו לקבל אותה כמו שהיא – עם כל היתרונות והחסרונות שבה. אנחנו גם הרבה יותר נהנים לגדל אותה כי למדנו שלא צריך להיות סוהר בבית סוהר כדי שכלב יקשיב לך. אפשר לבקש ממנו לעשות דברים בקול שמח ועם הרבה התלהבות, והוא יעשה זאת עבורך בצייתנות – מתוך אהבה.

יש לנו עוד עבודה לפנינו אבל גל תמיד שם, לאורך כל הדרך, מלווה ודואג לשמור על קשר, גם כשאנחנו שוכחות לעדכן אותו מה קורה עם משי.

לא משנה מה, אנחנו יודעים שגל תמיד יהיה שם. הוא אפילו עזר לנו עם עוד 2 כלבים שלנו, למרות שלא קיבל על זה אפילו אגורה אחת. ועזר לאחת מהן, כלבה בת 10(!!!), להתגבר אף היא על חרדת הנטישה שהייתה לה.

יש עוד הרבה דברים מיוחדים בגל, דברים שאי אפשר לתאר בכתב. צריך להכיר אותו ולראות את העיניים שלו כשהוא מדבר על כלבים, כשהוא רואה שהוא עזר לעוד כלב, כדי להבין כמה עמוקה האהבה שלו לידיד הטוב ביותר של האדם. ואנו מקוות שיהיו בעתיד עוד מאלפים שחושבים ועובדים כמו גל, מתוך כבוד, הערכה ואהבה לאותם יצורים עדינים.

גל לימד אותנו המון, ואנחנו מאמינות שזאת רק תחילת הדרך. יש עוד כל כך הרבה מה ללמוד ממנו.

אנחנו מודות לו על ההשקעה והזמן שהעניק לנו, אנחנו כיום בעלים שונים לכלבה שונה לחלוטין. וטוב לדעת שיש אדם כל כך מיוחד ויוצא דופן מכל הסובבים אותו.

כך הצלתי את הכלבה שלי.
מאת: נמרוד אסא

בחרתי לספר לכם מה עברתי מרגע שהכנסתי לחיים שלי את ג'וי . לתאר לכם את השינוי שחל בי מהחשיבה ועד העשייה.

הסיפור שלי מתחיל כך :תמיד ידעתי שכלב יהיה לי בשלב זה או אחר ,והינה הגיע הרגע שהחלטתי שזה הזמן. כמובן כמו כל אדם שלא ממש מבין בכלבים ולא יודע בדיוק מה הוא מחפש ועוד בכלל שזה כלב ראשון אז לא עלתה בי האפשרות כלל לפנות לאימוץ. תמיד חשבתי לעצמי שכלב "טוב" זה אחד כזה שקונים, כלב גזעי כמובן אין אפשרות אחרת. תמיד רציתי כלב מהסוג הגדול החזק זה שאני יעבור אתו ברחוב ואנשים יעברו צד רק מהמראה שלו. התחלתי לחפש בכל דרך אפשרית אינטרנט, חברים, חנויות וכו'. לקח לי 4 חודשים להחליט איזה סוג אני רוצה אחרי שקראתי את כל הביקורות וכל הכתבות וכל המאמרים , החלטתי אני רוצה , בוקסר!. אך משהו השתנה אצלי עוד בחיפוש. הגעתי לכל מיני אתרים ומאמרים שדיברו על "מטחנות גורים" ועל הזנחה של כלבים מעורבים, בגלל היותם מעורבים הם שווים פחות והמון גורים כאלו לא מצליחים בכלל לעבור את שלב ה "גור" הם מתים מרעב מצמא מהזנחה מהתעללות רק בגלל היותם "מעורבים". ותאכלס זה משהו שלא הצלחתי להפנים הרי כלב מעורב הוא כלב בריא יותר ,חי יותר, חכם יותר. אז איך זה שסדר העדיפויות השתנה? התשובה לא הייתה כל כך קשה והגעתי אליה מהר מאוד, כסף! בעולם שבו החומר מנצח את האנושיות בקלות רבה אין פלא שנשמות נסחרות בכסף מכלבים וחתולים ועד לבני אדם.. עצוב אבל נכון. באותה נקודה החלטתי שאני מאמץ. מאותה נקודה לא עבר שבוע וקיבלתי טלפון מחבר על גורה יפיפה בת חודשיים שהולכת להימסר לעמותה לאימוץ. ביקשתי שיצלם לי תמונה שלה וישלח לי אכן זה מה שהוא עשה וקיבלתי תמונה של בוקסרית מעורבת עם לברדור הדבר הכי יפה שראיתי . אני לא רוצה להגזים ולהגיד שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון אבל בהחלט זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. באותו היום כבר נסעתי מהצפון לדרום להביא את החברה החדשה שלי.

כשהגעתי מצאתי גורה נמרצת שאוהבת את כולם ורק רוצה לשחק עם מבט בעיניים שפשוט אומר קח אותי ! אז כמובן בלי לחשוב פעמיים לקחתי את הכלבה וכבר מצאתי לה שם שמתאר בדיוק את מה שמרגישים כשרואים אותה Joy (שמחה) . לקחתי את ג'וי הביתה בהתלהבות רבה ומפה התחיל פרק חדש בחיים שלי.

ההתחלה שלי ושל ג'וי לא הייתה קלה. הציפיות שלי מג'וי כבר בהתחלה היו גבוהות ואפילו מידי. תמיד הסתכלתי על הכלבים הבוגרים של החברים שלי איך הם ממושמעים ומבינים ורציתי כבר מהתחלה שגם הכלבה שלי תהיה כזאת. אז ביקשתי עצות מחברים ואני אחד שלא יודע ומבין בכלבים. העצות שקיבלתי מחברים, מאנשים, מהמוכר בחנות של האוכל לכלבים זה : "תהיה קשוח עם הכלבה". "תראה לה מי הבוס" ." שתפחד ממך, זה גזע גדול ותוקפני אתה חייב לשלוט בה". אז כמובן כמו ילד "טוב" הקשבתי לכל העצות האלו וכן "הענשתי " את הכלבה כשהיא רק עלתה לספה כי אמרו לי "אל תיתן לה לעלות על ספות" אז הענשתי. והמשכתי להעניש כשהיא עשתה את הצרכים בבית ופה בכלל קיבלתי "טיפים הזויים כמו "תתפוס אותה בעת מעשה ותהפוך אותה על הגב שתעשה את הצרכים על עצמה ואז היא תלמד" או "שתרביץ לה ברגע שהיא עושה את זה ואז היא תלמד" מיותר לציין שהתסכול שלי רק עלה וגבר כשרוב היום אני בעבודה וחוזר לבית אחרי שג'וי עשתה לי "שיפוצים" וצרכים בכל מקום. הרגשתי שזה לא מה שחשבתי שהכנסתי כלב הביתה ואולי זה בכלל לא בשבילי ואולי עדיף להחזיר אותה? שכחתי לרגע שהיא רק גורה ובמקום חדש עם אנשים שהיא לא מכירה ואולי גם היא מפחדת ולא מבינה בכלל מה היא צריכה לעשות או איך ואיפה היא פשוט לא יודעת...החלטתי שאין סיכוי! המבט שלה שבה אותי! ואמרו לי שזה רק שלב עד שהיא תגדל קצת אז אמרתי לעצמי זה הזמן להתערבות מקצועית ולא "טיפים" של חברים.

החלטתי לפנות למאלף. איך עושים את זה ? למי פונים? מי באמת יודע לעבוד עם כלבים? נכנסתי ל"גוגל" קפצו לי שם אולי אלף שמות של מאלפים. אמרתי שלכלבה שלי רק את הטוב ביותר. אבל מי טוב? התקשרתי לכמה מאלפים שהמליצו לי עליהם בלי קשר לחיפוש. ומהצד השני של הטלפון נתקלתי בהתחלה במאלפים שחלקם לא היו נחמדים בכלל ודיברו בחוסר סבלנות כאילו מדובר רק בכסף שלי ולא בכלב עצמו. אמרתי שאני אקח את הכלבה שלי רק למאלף שהאינטגרציה ביני ובינו טובה ואחר כך נראה איך הוא עם ג'וי. אחרי 5 מאלפים שונים והרבה ימים של תסכול מהבלגן שיש לי בבית מצאתי אחד שהיה נחמד מאוד והבטיח לי שהכלבה תפסיק לבלגן לי את הבית ולעשות את הצרכים ותהיה כלבה ממושמעת הוא קרה לזה "אילוף בסיסי" ולא היה זול אבל אמרתי זה שווה לי בשביל כלבה טובה ומחונכת. מהפגישה הראשונה המאלף שם על ג'וי קולר "חנק" ואמר לי שמעכשיו רק עם זה עובדים. ואני התלהבתי ואמרתי אוקי הוא יודע מה הוא עושה וזה גם נראה מגניב על הבוקסרית שלי רצועת חנק.

השיעורים הראשונים באמת הניבו פרי הכלבה עושה מה שאומרים לה בזמן השיעורים באמצעות "תיקונים" וכך זה היה במשך שבועות ארוכים. רק שהבלגן בבית לא נפסק והתקשורת עם ג'וי עדיין הייתה חלשה מאוד מה שהוביל לתסכול גדול יותר אצלי. כי ככול שהתקשורת ביני ובין ג'וי הייתה לקויה כך גדלו עוצמת "התיקונים". המאלף היה גם מאוד "נחמד" והביא לי כלוב לסגור את ג'וי כשאני לא נמצא, כך הוא אמר לי שהיא תפסיק לבלגן והשיא מבחנתי שהוא הציע לי ב"מחיר טוב" קולר אלקטרוני שאני אוכל לחשמל את הכלבה שלי ואז בכלל התקשורת תהיה טובה יותר, לא תודה! וכמו כדור שלג שהלך וגדל אני מתקן יותר חזק וג'וי מתנגדת יותר חזק והתסכול שלי רק מתעצם וכך הלאה.. אני זוכר שפעם אחת ממש כבר הייתי כולי מרוכז במה שהמאלף אמר עד שנתתי "תיקון אחד" ממש חזק לג'וי באמצע התרגול והיא פשוט הסתובבה אלי והתחילה לבכות. באותה נקודה נפל אצלי משהו, דבר ראשון נשבר לי הלב לראות את הכלבה שלי בוכה בגלל משהו שאני עשיתי לה ודבר שני התחלתי לפקפק באמת בטיב האילוף אני זוכר שאמרתי לעצמי שאני לא בטוח שככה צריך להתנהג כלפי הכלבה הרי היא סובלת. מה שהעצים לי יותר את המחשבה היא שבאחד השיעורים המאלף ניסה ללמד אותי את הפקודה "רגלי" ולקח את ג'וי ברצועה וניסה להושיב אותה לידו והיא מפוחדת ולא רוצה . רק לפי המבט שלה היה אפשר לראות כמה היא אומללה והמאלף ניסה פעם אחר פעם לגרום לה לשבת ו"תיקן" אותה יותר חזק ויותר חזק ממש "תלה" אותה והיא מסכנה שלי בוכה ומבוהלת לא מבינה מה רוצים ממנה. לקח לי כמה דקות טובות להבין שיש פה משהו לא בסדר והכלבה מפוחדת לקחתי אותה מהמאלף ואני זוכר את המבט של ג'וי כאילו הצלתי אותה והיא ישבה לידי עם זנב מקופל ורועדת . באותה נקודה הפסקתי את השיעור ואמרתי למאלף שזה מספיק להיום ובתוך תוכי רציתי לשים עליו את החנק ולגרום לו לשבת!

הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה באחד מהשיעורים שהמאלף ניסה לתרגל את ג'וי בעזרת גירויים והביא את שני הכלבים שלו שאחד מהם היה פיטבול מעורב עם משהו גדול. חששתי קצת והמאלף אמר לי אל תדאג הכל בסדר .הכלבים התקרבו לג'וי והיא מפוחדת ורועדת עם זנב מקופל וגם אני פחדתי מעט הרגשתי משהו לא בסדר ולא עברה דקה והכלב של המאלף תקף את ג'וי עם נשיכה אכזרית וכואבת שתשאיר לג'וי סימן לשארית חייה...

כמובן שהמאלף שילם את כל הוצאות הטיפול והחזיר לי את שארית הכסף על ה"אילוף" שלא היה זול. אבל מבחנתי באותה נקודה הכסף לא היווה משמעות לצלקת הנפשית שנשארה בי ובג'וי. ואני מיואש שכמוני נשארתי עם כלבה בטראומה שממשיכה להרוס את הבית והתקשורת איתה ממש גרועה. להוריד אותה לגינה מתחת לבית ולשחרר אותה שתרוץ קצת ואז לקרוא לה שתבוא הביתה זה היה סיוט שנמשך 50 דקות כשאני רודף אחרי והיא בורחת עד שזה מפסיק והיא מגיעה אלי מפוחדת. החלטה שלקחתי אז שאני מפסיק עם האילוף ואני מקווה שאיכשהו אני וג'וי נסתדר למרות שלא יכולתי לראות את זה קורה עם חוסר הידע שלי והמצב של הכלבה. לקחת אותה לפראק עם כלבים אחרים ועם אנשים וילדים קטנים היה כמו עינוי כלפי ג'וי היא לא מצאה את עצמה מרוב פחד ואף גילתה סימנים של תוקפנות משהו שהדליק אצלי הרבה נורות אדומות אחרי הכל לא מדובר בסוג קטן שלא יכול להזיק וזה הדבר האחרון שרציתי שהכלבה שלי תהיה תוקפנית.

הכל השתנה מבחינתי ביום שקיבלתי טלפון מידידה ששמעה על מאלף שהוא משהו אחר והוא בעצם מטפל התנהגותי בגישה חיובית. אני זוכר שאמרתי לה שנתקלתי כבר בכאלה והאחרון גם היה כזה ויצאתי ממנו עם כלבה במצב גרוע יותר. אותה ידידה התעקשה ואמרה לי שאני חייב לפחות לדבר אתו להקשיב ואז אני אחליט. לא כל כך רציתי כי כבר בזבזתי המון זמן וכסף והתאכזבתי אבל מצד שני משהו בתוכי אמר לי שאני חייב לפחות לבדוק את הנושא אם לא בשבילי אז בשביל ג'וי לתת עוד צ'אנס אולי יש מישהו שכן יוכל לגרום לי ולג'וי להיות מאושרים יותר. התקשרתי...

ענתה לי המזכירה שלו, בחורה חביבה שבאמת נשמעה כאילו מדובר במשהו אחר ולא מה שאני חושב. סיפרתי לה מה עברתי ואני כולי מפוצץ בחששות ובטראומה בעצמי מחליט לקחת החלטה שלימים תשנה את חיי. אמרתי לה כן אני רוצה לבוא לראות לשמוע מפי המאלף עצמו ואז אני אחליט היא שמחה על ההחלטה שלי ואמרה לי שהמאלף, גל יחזור אלי ואכן כך קרה באותו הערב וקבענו להיפגש כמובן אחרי שסיפרתי לו את כל הסיפור שוב. גל נשמע לי בטלפון כבר משהו אחר קודם כל הוא לא הבטיח את כל ההבטחות ששמעתי ממאלפים אחרים ואמר לי תגיע דבר ראשון בטלפון אני לא פותר בעיות, קבענו. הגעתי אליו ביחד עם ג'וי ועם מלא ספקות ואני חייב לציין משהו שקרה בתוכי ברגע שנכנסתי למקום. הכרתי את גל, גל כתב, בחור חייכן היפראקטיבי שהאהבה שלו כלפי הכלבים בוערת בעיניים ורואים את זה. באותה נקודה לא רציתי להודות או שיותר נכון קצת היה לי קשה להאמין שאחרי 5 דקות אני פשוט מרגיש טוב שם, במקום הזה. ואני פועל בחיים הרבה על רגש ותחושות פנימיות ושם זה קרה היה חיבור מהיר מאוד עם בחור נפלא שיודע מה שהוא עושה. ואני לא אשכח שדבר ראשון שגל אמר לי זה "תעיף מהר את רצועת חנק מג'וי!" בכלל הייתי מאושר ומאותו רגע כבר לא היה חנק יותר. ג'וי הגיעה לגל בפעם הראשונה כשהיא הייתה בת חצי שנה מפוחדת , רועדת, זנב מקופל בין הרגליים וטראומה אחת.

גל לא השתמש פעם אחת במילה "תיקון" או "ענישה" ולא התייחס בכלל למילה פקודות ותיקן אותי כל פעם שאמרתי משהו כזה הוא אמר לי "תקשורת ידידי, תקשורת" וכך גדלה אצלי ההרגשה הטובה כל פעם שהגעתי לגל ,שאני מגיע למקום שכייף לי ולג'וי להגיע אליו ממש כמו בית שני ואני לא מגזים. הרגשתי בשינוי שחל קודם כל בעצמי עם כל הידע שגל פיצץ אותי הפכתי לרגוע יותר, מבין יותר, מודע יותר משהו שהיה חסר לי מאוד וחיזק את הקשר שלי עם גל שהוא לא פחות מאשר הקשר של גל כלפי ג'וי וגם התוצאות עם ג'וי לא איחרו להגיע. היום ג'וי בת שנה. היום ג'וי כלבה מאושרת, טובה וחברותית ברמות עולמיות, היום ג'וי כלבה מושלמת. אין משהו כייף יותר היום מלטייל עם ג'וי בחוץ לשחרר אותה בפארק ולראות איך היא מאושרת ומלאת ביטחון עצמי עם כלבים אחרים ועם אנשים תענוג פשוט לראות אותה רצה בפארק שמפוצץ במשפחות וילדים קטנים וכלבים ואין אחד ואחת שלא מתאהבים בה בשנייה הראשונה. ובכלל אני בתור רווק בן 27 לטייל עם ג'וי בחוץ זה אומר למשוך את כל תשומת לב של כל הבחורות שנקלעות לדרכי אז חוץ מהאושר של ג'וי גם אני מקבל חיזוקים חיוביים.

ג'וי היום אחת לשבוע נמצאת אצל גל בפנסיון האדיר שלו! שחייבים לבוא ולראות בשביל להבין שמדובר במשהו אחר. שטח גדול פתוח לכלבים לרוץ ובחלקו צל ועוד שטח מקורה וממוזג לכלבים בימי הקיץ החמים או בימים גשומים ועם צוות אדיר שנשאר שם 24 שעות דואג ומטפל בכלבים. הפתרון המושלם בעבורי כשאני יוצא לחופשה או בימים שאני לא יכול להקדיש לג'וי את תשומת לב הראויה לה אני יכול להשאיר אותה בפנסיון בלב שלם ולהשאיר אותה בידיים טובות ואוהבות וזה הזמן לציין ולהודות לצוות המסור: קרלה, הדס ובועז תחת הנהגתו של גל כתב. תודה לכם על בית שני ועל טיפול ללא לאות בג'וי ובשאר הכלבים שנמצאים שם. הלוואי וכולם יילמדו שיש דרך אחרת לאלף כלב והכי חשוב להבין את החבר שלנו שאוהב אותנו ללא תנאים וזאת הדרך שלנו להחזיר לו אהבה. אז כך הצלתי את הכלבה שלי ! ואני מקווה שהמכתב הזה יגיע לעוד אנשים שנמצאים במצב שלי או לאלו שרוצים להכניס חבר חדש הביתה (כמובן רק לאמץ !!!!) וחוששים מההשלכות אז יש מי שעוזר לנו.
תודה רבה לגל ולצוות (וגם לסיגל אשתו של גל שתומכת בו למרות השעות הרבות מחוץ לבית )
בהמון אהבה והערכה : נמרוד אסא.

לגל כתב (הב-הב)
המאמן הנלהב שמכל כלב מופרע מוציא את המיטב.
שיר על מאמן שעשה את הבלתי יאמן מכלבלב מפוחד- רייבן.
עברנו בקורס המון תכנים ואפשר לומר – הכלב הפנים!
זה דורש תרגול ולא מעט מאמץ ולכל שלב לעזרה הוא נחלץ.
הייתה חוויה נפלאה, עם איקפ שעזב...ועם לולה,
ודושה השחרחרות והשובבה שתמיד סובבים הכלבלבים מסביבה.
נאמר תודה מקרב לב, מבעלי הכלבים כל כלבה וכלב.
שרון ורייבן, עמית וגלי ודושה,
עוגן ורונה ולולה (ואיקפ גם....)