חברות והרגלה

לאחד מכל חמישה כלבים אותם למד ד"ר ולרי או'פארל (1986) בעת שביצע מחקר בבית הספר הוטרינרי האוניברסיטאי (רויאל דיק) של אדינבורו הייתה בעיית התנהגות בהיקף מועט או רב יותר.

מחקר אמריקאי דומה אך רחב יותר בהיקפו העמיד את היחס על אחד מתוך ארבעה. בשנה אחת טיפלה המרפאה שלי ב-773 כלבים, אשר ל-79 מהם (זאת אומרת 10 אחוז) היו בעיות של פחד כלפי אנשים או הסביבה עקב חוסר בחיברות מוקדמת.

בעצם הבעיה היא הרבה יותר גדולה ממה שטוענים נתונים אלה. כלבים רבים מפגינים חולשת מזג או חוסר יכולת התגברות כאשר הם מתמודדים מול מצב מסוים, בלי שהתנהגותם תהפוך בעייתית במידה כזו שבעליהם יבקשו סיוע מיועץ התנהגותי.

חיברות (סוציאליזציה) אפשר לתאר כתהליך בו לומד בעל חיים כיצד להכיר ולפעול הדדית (אינטראקציה) עם אלה איתם הוא צריך לחלוק מרחב מחיה.
בטבע סביר שדבר זה יהיה מוגבל לבני מינו בלבד, אך לגבי הכלב הביתי זה כולל יצורים אחרים כמו בני אדם וחתולים.
בלומדו כיצד לפעול הדדית עם אלו, מפתח הכלב בתהליך הסוציאליזציה כישורי תקשורת המאפשרים לו לזהות – בין דברים אחרים – האם הוא מצוי תחת איום וכיצד להכיר כוונות של אחרים ולהגיב עליהן.

הרגלה (הביטואציה) אפשר לתאר כתהליך בו הופך בעל חיים מורגל לגירויים סביבתיים בלתי מאיימים, ולומד להתעלם מהם.קיימת תקופה רגישה של התפתחות בה חייבות להתרחש חיברות והרגלה ולהיות מושלמות כיאות אם רוצים שהכלב לא יגדל להיות יצור בלתי-מסתגל.
דרגת המחסור ממנה סובל הכלב ביחס לחיברות והרגלה ישתקפו באופן פרופורציונלי במידת אי-הסתגלותו. בהתאם לכך, כלב שלא הייתה לו התנסות בגירוי מסוג מסוים עד סיום תקופת הרגישות, תמיד יפחד מכך.
כלב שהייתה לו חשיפה מסוימת בלתי מספיקה, יצליח להסתגל טוב יותר למרות שלא באופן שלם.
באותו אופן, כלב שהייתה לו התנסות מספקת של הגירוי בתקופה הרגישה, יגדל להיות "חסין".

התנהגות של כלבים הגדלים להיות מפחידים/פוחדים היות והם היו נתונים למחסור בגירויים, אפשר לשפר באמצעות תוכניות הכשרה תומכות, אך המניעה המכסימלית היא תמיד טובה יותר מריפוי, והיא אף פעם לא יותר מתאימה מאשר השבועות הספורים הראשונים של חיי הבית של בעל החיים.
ההוכחה האמפירית, אשר מדגימה את החשיבות המכרעת של חיברות והרגלה שיטתיים של כלבלבים בזמן התקופה הקריטית, קיימת מזה זמן רב.
מבין אלה המתעניינים בחיות ישנם מעט מאד אנשים שניסויי ההתוויה של קונרד לורנץ אינם מוכרים להם.
משנות ה-30 של המאה ה-20 והלאה הוא תיעד את העובדה שעופות כמו אווזים אשר גודלו ביד אדם מאז שבקעו, הפכו מותווים כלפיו והתנהגו אליו כאל הורה משלהם.
למעשה גילה לורנץ שעופות יעשו התוויה כמעט לגבי כל דבר, אפילו אור מהבהב, ויתייחסו אליו כאל אימא.
באופן מובהק, עופות אשר קיבלו את לורנץ או יצור מזן אחר כהורה תחליפי, יזהה ויקבלו גם אנשים אחרים או פרטים אחרים מאותו הזן של "ההורה המאמץ".
עופות הם מקרה מיוחד היות והכרה, זיהוי ועקיבה אחר דמות הורית מוקדם ככל האפשר לאחר בקיעתם, מהווה יתרון התפתחותי.
ניסויים דומים נערכו עם יונקים אשר הפגינו את התפקיד החשוב שיש לחיברות בהכרה וזיהוי של זנים והאוריינטציה החברתית ואף המינית הבאה בעקבותיהם.
{ישנו סיפור טוב שתועד (הדיגר, 1950) על פר שגודל ביד אדם והפך להיות מאוהב באדם שגידל אותו מאשר בפרה שאליה הוא היה אמור להתחבר}.
כלבלבים נולדים עיוורים וחרשים ובלתי ניידים באופן יחסי. הם אינם מסוגלים להתחיל את תהליך זיהוי המין במלואו עם היוולדם.
אף על פי כן, נערך ניסוי לגבי שאלה זו באוניברסיטת אוטרכט, בו חצי משגר של כלבלבים שרק נולדו לא נחשף לבני אדם, בעוד החצי השני נחשף לדרגה גבוהה של ריח אדם במשך 30 שניות בלבד, שלאחריהן הוחזק אותו חצי שגר בבידוד ממגע אדם במשך מספר שבועות. כאשר שוב עשו להם הכרה עם חברת בני אדם, נמצא שלגורים שקיבלו חשיפה מוקדמת לריחם של החוקרים, הייתה העדפה ברורה לחקר אנשים בניגוד לחקר גירויים סביבתיים אחרים – בעוד שהכלבלבים להם לא הייתה חוויה מוקדמת, לא הפגינו העדפה כלשהי.
ב -1961 פרידמן, קינג ואליוט זיהו את הגיל של שלושה שבועות כתחילת התקופה הקריטית אצל כלבלבים במונחים של אינטראקציה חברתית/סביבתית וכן התחלת היכולת שלהם לפתח יחסים חברתיים. באופן מובהק, זוהי הנקודה בזמן כאשר הכלבלב הופך באמת נייד ויכול לשמוע, וזה חופף פעילות חשמלית מוגברת במוחו (פוקס, 1971a).
מיכאל פוקס (1971a) חוקר התנהגות, מצא שגורי צ'יוואווה בני שלושה שבועות שאומצו באופן אינדיבידואלי בתוך שגרים של חתלתולים בני ארבעה שבועות העדיפו, בגיל 12 שבועות, את חברתם של חתולים על פני חברתם של אותם כלבלבים מהשגר שלהם עצמם, שלא אומצו. בנוסף לכך נמצא שהמאמצים, חתלתולים של אימא, היו מסוגלים להתייחס לכלבים, בעוד שחתלתולים משגרים אחרים שלא הייתה להם חברה כלבית שנכפתה עליהם, נמנעו ממגע עם כלבים. באותה שנה ביצע מיכאל פוקס (1971a) ניסוי מורכב ומאיר עיניים יותר.
שגרי כלבלבים חולקו ל- 3 קבוצות: קבוצה אחת גודלה ביד אדם מלידה ולא זכתה לכל מגע כלבי;
לקבוצה השנייה הוענקה מידה שווה של מגע אנושי וכלבי;
והקבוצה השלישית חוותה רק את חברתם של כלבלבים אחרים ואמם.
כאשר שלושתקבוצות הכלבלבים האלה אוחדו מחדש, אלה שחוו רק אינטראקציה אנושית העדיפו את חברתם של אלה שזכו לאותה חוויית גידול.
באורח דומה, אותם כלבלבים שנחשפו גם לחברה אנושית וגם לחברה כלבית, העדיפו את חברתם של כלבלבים מאותו סוג גידול, כמו גם הכלבלבים שהיו רגילים לחברה כלבית בלבד.
יכול להיות שהניסויים הכי משמעותיים מכולם היו אלה שבוצעו ב-1961 על ידי פרידמן, קינג ואליוט, אשר מצאו שאם כלבלבים מוחזקים בבידוד מאדם ונחשפים בגילים שונים, תגובתם לאדם יורדת עם גיל החשיפה הראשונה.
התוצאות מראות שאם חושפים גורים לבני אדם בפעם הראשונה בגיל של בין 3-5 שבועות, הם ייגשו אליהם בביטחון.
לעומתם, אלה הנחשפים בגילים בין 5-7 שבועות יפגינו מידות גוברות והולכות של חשש ודאגה.
אותם כלבלבים שחוויית האדם הראשונה שלהם היא 9 שבועות או מאוחר יותר, יפחדו לחלוטין.
ב-1968 הסיק סקוט ממחקרו לגבי כלבלבים המוחזקים בבידוד מאדם עד השבוע ה-14 כך: "בהגיעו לגיל 14 שבועות הפכו תגובות הפחד והבריחה כה חזקות, שכל כלבלב שגודל בסביבות כאלו מתנהל כחיית פרא".
פרידמן, קינג ואליוט גם הם מצאו שכלבלבים אשר נחשפו לחברת אדם בפעם הראשונה בגיל 14 שבועות, אף פעם לא פיתחו גישה חיובית.
עד כה המחקר שצוין עסק בהיבטי חיברות. אך מה עם הרגלה – זאת אומרת גירוי סביבתי יותר מאשר אינטראקציה חברתית?
מטרת ניסויים הייתה לגלות את "תקופת הרגישות" של הכלבלב לגבי הרגלה.
למשל, כלבלבים שבויתו בתנאים חסרי גירויים הוצבו באזור ניסוי שהכיל פריטים שונים לחצי שעה בלבד בגיל 5, 8, 12 ו-16 שבועות. נמצא שכלבלבים אלה היו להוטים מאד לחקור את הפריטים ולפתח התייחסות לאלה שסיפקו גירוי מורכב יותר.
לעומת זאת, כלבלבים שלא נכנסו לאזור הניסוי עד שהיו מעל גיל 8 שבועות, נטו לסגת מהחפצים יותר מאשר לחקור אותם, ואלה שלא חוו את אזור הניסויים עד שהיו בני 12 או 16 שבועות, הפכו לעתים קרובות מאובנים מפחד (פוקס 1971a). תוצאות אלו תואמות את אלו של ניסויי החיברות ומחזקות את הסברה שקיימת תקופה קריטית בה יש לספק לכלבלב סביבת גירוי עשירה ואינטראקציה חברתית.
ניסויים גם הראו שכלבלבים שנחשפו למתחים מסוימים בחייהם המוקדמים יש להם, כתוצאה מכך, יכולת להתגבר ולהתמודד עם מתחים, ואלו שלא נחשפים לחוויות מלחיצות, מגיבים ללחץ באופן פחות טוב כשהם מתבגרים (פוקס). עובדה זו חייבת להיות בעלת משמעות לגבי כל מי שמעוניין באימון כלבים, היות והכרחי לדעת שהצלחת האימון תלויה בעובדה אם הכלב מסוגל להתמודד עם לחצים ומגיב באופן חיובי לגירויים ומצבים מורכבים.
מתח מדכא למידה, ואימון דורש מהכלב יכולת לעבד גירויים מורכבים.
אפשר לשאול מדוע מתפתחת תגובת פחד אם לכלבלבים אין בעצם חוויה בלתי נעימה או כזו המעוררת פחד אשר קשורה לגירוי חדש.
התשובה היא שבסביבתם הטבעית חיות ממשפחת הכלביים, במיוחד הזאב אליו מקורב הכלב המבוית, חייבים להיות דרוכיםוערניים לסכנה.
המשמעות הנובעת מכך היא התייחסות לכל דבר שאינו משהו שהם כבר מכירים כאל מסוכן באופן פוטנציאלי.
לגורי זאבים יש מספר שבועות בלבד לפתח חיברות חיובית עם בני מינם והסביבה המיידית, שלאחר מכן הם הופכים להיות זהירים יותר ויותר לגבי דברים ומצבים עמם לא נפגשו קודם לכן.
זה מציל אותם מלרוץ בשמחה למשהו כמו נחש על מנת לבחון ולחקור אותו.
הבעיה שיש לכלב הביתי היא, שעליו להכיר מספר עצום של גירויים בזמן קצר מאד כדי להיות מסוגל לחיות ולהתמודד עם מורכבות עולמנו.
איזה יישומים מעשיים יש לנו אשר הביאו למחקר?
כלבי נחיה לעיוורים אשר, עד שנת 1956 הסתמכו על תרומות של כלבים בוגרים אותם האגודות לקחו באישור לתחזוקת אימון.
אחוז ההצלחה של כלבים אלה נע בין 9-11%.
אז הובן שהמצב ישתפר אם האגודה תוכל לפקח על גידול כלבלבים.
האחרונים נרכשו והושמו בבתים פרטיים בגילים שבין 10-12 שבועות או אף מאוחר יותר.
אמנם המצב השתפר, אך התוצאות לא היו טובות דיין.
היה זה דירק פרימן שדחף לכך שכלבלבים יושמו בבתים פרטיים בגיל מוקדם יותר על מנת להביא לתוצאות אופטימליות של חיברות והרגלה בזמן תקופת ההתפתחות הקריטית.
דירק האמין מאד בעבודתם של סקוט ו-פולר ובחשיבותם של חיברות והרגלה מוקדמים ל"ייצור" כלבים שיהיו מסוגלים באופן הטוב ביותר לשרוד ולבצע בעולם באופן כללי.
דירק גילה שגיל של 6 שבועות היה הזמן הטוב ביותר לשים כלבלבים בבתים פרטיים. מאוחר יותר הוא הפחית באופן משמעותי את הזמן שנותר עד שהם הגיעו לגיל 12 שבועות.
אך אם הם נלקחו מאמם ואחיהם/אחיותיהם לשגר לפני גיל 6 שבועות, הם פספסו את ההזדמנות לחיברות נאותה עם בני מינם – מה שהביא לאינטראקציה בלתי מתאימה עם כלבים אחרים בהמשך החיים.
אחוז ההצלחה של האימון הרקיע שחקים עקב מדיניות זאת, אותה ביצעו גם בקשר לניהול מאגר גנים דרך תוכנית הרבייה שגם בה היה דירק חלוץ.
אחוזי הצלחה שנתיים שעלו על 75% הפכו דבר שבשגרה.
אתה עלול להיות סבור שזוהי תוכנית מיוחדת עבור כלבים עם תפקיד מיוחד.
למעשה, מה שהתוכנית מספקת היא כלבים בוגרים עם מזג יציב ושקול.
כלבים אלה מהווים בו-זמנית את החומר הטוב ביותר לאימון כלבי נחיה, מה שלא מתחיל עד שהם לא נבחנים בגיל 10 חודשים או יותר.
כתוצאה מתוכנית הרבייה הוכיח דירק פרימן – אם היה כלל צורך בהוכחה – שאל לנו להמעיט בערכה של נטייה גנטית, זאת אומרת: החומר הבסיסי הנדרש למזג טוב עשוי להיות מיוצר באמצעות רבייה טובה.
לעומת זאת, מחסור בהרגלה/חיברות עלול להרוס את סיכויי הכלב לפתח מזג שקול ויציב – ללא קשר עד כמה טובה הגנטיקה.
קיים פרמטר נוסף שבמסגרתו צריכים לעבוד בעלי כלבים, מגדלים ומאמני כלבים אם יש ברצונם להביא את פוטנציאל הכלבלב לניצול מלא.
מחקרים גילו את העובדה שחיברות והרגלה יכולים להישחק. עבודתו של ג'י.אץ'. וולפי עם זאבים ב-1968 הראתה שזאבים בוגרים בשבי יכולים ליצור חיברות עם אדם תוך 6 חודשים של טיפול זהיר.
זו הייתה עבודה מקצועית ביותר שהתבצעה תחת תנאים מאד מלאכותיים ונותרה ספציפית לאותם תנאים, והצוות של חוקרים מיומנים שהיה מעורב בכך דיווח שהניסוי היה מאד מסוכן.
החוקרים מצאו שאם לאותם זאבים היה לאחר מכן פחות קשר איתם, רמת החיברות שלהם לא נסוגה. לעומת זאת, גורי זאבים שיצרו חיברות בתקופה האופטימאלית, זאת אומרת עד 12-14 שבועות, איבדו את יכולת החיברות שלהם כאשר הוסרה האינטראקציה שלהם עם החוקרים.
אם כלבלבים בעלי חיברות טובה מוצבים בסביבת מלונה בגיל שבין 3-4 חודשים ומושארים שם בבידוד ממשי עד שהם בגין שבין 6-8 חודשים, הם יהפכו להיות מבוישים בפני זרים ואפילו בפני מטפליהם אם הללו לא טיפלו בהם הרבה (מייקל פוקס, 1978).
על כן יש לחזק חיברות והרגלה כל הזמן, לאורך כל תקופת הנעורים של בעל החיים (וולפי, 1968).
לגבי כלבים מדובר בתקופה שבין גיל 12 שבועות עד בגרות.הבה נסתכל על דוגמה מעשית כיצד מחקר זה משפיע על בעלי הכלב.
כלבלב שיש לו חיברות טובה עם ילדים עד שהוא מגיע לגיל 12 שבועות, יצריך המשך החיברות עד שהוא הופך בוגר על מנת להשיג את מלוא היתרונות מכך.
אותו הכלל חל לגבי כלבלב שהורגל לשמוע תנועת כלי רכב במספר השבועות הראשונים של חייו ולאחר מכן הוא מוחזק בסביבה כפרית שקטה עד שהוא מגיע לגיל 6 חודשים או יותר.
במלים אחרות, ללא חשיפה תקופתית וחיזוק שלה, סביר להניח שהוא יפחד כשייחשף לתנועת כלי רכב.

כל מה שנאמר לעיל מוביל לשאלה הבאה: אם יתרונות החיברות וההרגלה עד כדי כך מוכחים שאי אפשר להפריכם – מדוע לכלבים כה רבים אין מספיק חיברות והרגלה?
הסיבות לכך הן שונות, אך בחינה של ההיסטוריה המוקדמת של 79 הכלבים שהוזכרו בתחילת פרק זה, מראה שאפשר למיין אותם לשתי קטגוריות עיקריות (קבוצות א' ו-ב'):
א': אלה המוחזקים על ידי המגדל עד שהם מצויים היטב בתקופה הקריטית, או אף לאחריה, בסביבה נטולת גירויים או מוגבלת-גירויים.
ב': אלה המוחזקים בבית הבעלים החדש עד שתכנית החיסונים של הגור הסתיימה שזה, לעתים קרובות, הרבה לאחר שכבר חלפה לה התקופה הקריטית.
קבוצה A4 מס' הכלבים הגיל בו נרכשו ע"י הבעלים סביבת הכלבלב A4 עד 10 שבועות אסם או בקתה 6  10-12 שבועותמלונה או מקבילה לה 12-16 שבועות מלונה או בית המגדל 15מעל 16 שבועות מלונה או בית המגדל B3 86-12 שבועות הוחזקו בתוך בית הבעלים עד תום תקופת החיסונים – לעתים קרובות לאחר גיל 16 שבועות. לגבי אלה מקבוצה א' עלינו לקחת בחשבון את העובדה שלפעמים מגדלים אינם יכולים למצוא מספיק בתים מתאימים במהירות הנדרשת.
לאחר אמירה זאת, מצער הדבר שכמה מגדלים מאמינים שאותן משפחות אינן מתאימות להשגיח על הכלבלב כאשר הוא בין 6 שבועות, וקשה להבין מה הופך פתאום משפחה למתאימה כאשר הכלבלב הוא בן 8, 10 או 12 שבועות.
לעתים קרובות מדי מגדלים, אשר אינם מודעים לנזק שהם גורמים, מחזיקים כלבלבים עד שהם עמוק בתוך התקופה הקריטית לחיברות והרגלה, או אף לאחר מכן, כדי שלהם – למגדלים – יהיה מספיק זמן לבחור איזה כלבלב, או כלבלבים, הם רוצים לשמור לתצוגה לפני שהם משגרים את השאר לציבור התמים.
בעיקרון, אין שום דבר רע ברצונו של מגדל להשאיר כלבלב כמה זמן שהוא רוצה, כל עוד הוא מוודא באופן שיטתי שכל אחד מהכלבלבים זוכה לחיברות והרגלה נאותים כפרט.
כל כלבלב צריך ללמוד להתמודד עם הסביבה ללא תמיכת אחיו ואחיותיו לשגר וכלבים אחרים.
למרות שהדבר אפשרי, למעשה הוא גוזל זמן רב.בקבוצה ב'.
יישום תוכניות החיסונים היווה גורם תורם עיקרי למספר הכלבלבים המופרעים פסיכולוגית. הדבר נעשה בשם רווחתו הפיזיולוגית של הכלבלב.
בשנות ה-50' הוכיח חוקר בשם בייקר שעד גיל 12 שבועות 98% מהכלבלבים איבדו את החיסון הטבעי (המולד) ולקו בזיהומים.
משמעות הדבר היא שאם כלבלבים מחוסנים בגיל 12 שבועות, מחזיק החיסון היטב בשיעור גבוה.
על מנת לוודא שהכלבלבים אינם חשופים למקורות זיהום עד שלב זה, היה עליהם להיות מבודדים בביתו של הבעלים עד שהם היו לפחות בני 12 שבועות, ובדרך כלל שבועיים או יותר לאחר מכן.
|שוב, היה זה דירק פרימן שהיווה חלוץ להתקדמות בנושא.
היה לו צורך דחוף לגרום לחיברות והרגלה של כלבלבים בתוך התקופה הקריטית, זאת אומרת מגיל 6 שבועות והלאה, אך כמובן שהיה עליו לוודא הגנה מפני זיהומים.
לאחר שבחן את תוכנית הכנת כלבי נחייה עבור עיוורים, הוא פיתח מדיניות חיסון שיטתית לגבי כל הכלבלבים בגיל 6 שבועות, ולאחר מכן – באופן בלתי מזיק – חזר על כך בהפרשי זמן קבועים על מנת לכסות את המקרים המעטים לגביהם דרגת החיסון הטבעי המולד הייתה גבוהה מכדי שהחיסון יתפוס בפעם הראשונה.
בכך הוסר הצורך אותו מילאה הגישה הראשונה לערוך בדיקת דם לכל כלבה לספירת טיטר (titre count).בשנים מאוחרות יותר הכירו חברות תרופות בצורך בחיברות מוקדמת ובהתאם לכך בחיסון מוקדם.
כתוצאה מכך עוצבו חיסונים לשימוש מוקדם, שלהם היה יתרון נוסף –היכולת להתגבר על פער החיסון (זאת אומרת, התקופה בה מספר הנוגדנים שנוצרו מלידה אצל הכלבלבים היה נמוך מדי מכדי למנוע זיהום, אך גבוה מספיק לבטל כל חיסון שניתן. זאת אומרת סוג זה של חיסון יתפוס ברגע שמספר הנוגדנים המולדים נמוך מכדי להתנגד לזיהום).
לאחר שבחנו את ההיבטים התיאורטיים של חיברות והרגלה מוקדמים, מה הם המנגנונים הנדרשים על מנת להשיג זאת?
במקום שחיברות והרגלה יהוו עניין אקראי בו התנסויות מתרחשות באופן מקרי – כפי שבאמת קורה לעתים כה קרובות – חשיפתו של כלבלב לגירויים סביבתיים צריכה להיות שיטתית עד כמה שאפשר, על מנת לוודא שהוא מקבל את הסיכוי הטוב ביותר לפתח מזג יציב ויכולת התמודדות תחת כל הנסיבות.
אחריות רבה מוטלת על המגדל.
ברור שזהו המגדל אשר בוחר את ההרכב הגנטי של נקבה וזכר המותאמים באופן הטוב ביותר על מנת "לייצר" כלבלבים בעלי מזג טוב.
תפקידו של המגדל ממשיך גם מהרגע בו נולד הכלבלב – היות והאחרון מתחיל להתרגל לטיפולו ולריחו של המגדל.
ככל שהכלבלב ואחיו ואחיותיו לשגר גדלים, על המגדל להגדיל את כמות האינטראקציה שיש לכלבלבים אתו ועם אנשים אחרים.
אם המגדל הוא אישה, למשל, והיא מהווה את המגע האנושי היחיד – או כמעט יחיד – שיש לכלבלבים, הם עשויים להיות בעלי הסתגלות פחות טובה כלפי גברים או ילדים.
לכן יהיה זה הגיוני להביא גברים וילדים לבית כדי לראות ולטפל בכלבלבים, במיוחד אם הם נשארים אצל המגדלת לאחר גיל 6 שבועות.
זה, כמובן, גם חשוב לקבל ייעוץ וטרינרי בקשר לתהליכי היגיינה.זהו אינטרס של המגדל עצמו לטרוח ולוודא חיברות מוקדמת ומקיפה.
כל כך הרבה מגדלות נשים, למשל, מתלוננות שהכלב שלהם "לא מוכן להופיע בפני שופט גבר היות והכלב, במידה מסוימת, פוחד מגברים עקב חוסר חיברות איתם, מה שמביא במקרה הטוב ביותר להתנהגות של דאגה, אך כאשר ישנו שופט גבר בזירת התצוגה שמביט על הכלב ומנסה לגעת בו אין להתפלא על כך שהכלב אינו יכול להתמודד עם זה.
" אני עצמי חזיתי במשך השנים במספר דוגמאות קיצוניות של בעיה זו.
במקרה אחד, כלבלב של דני ענק בשם "המלט" גודל על ידי מגדלת שחיה לבד. כל חברותיה ומבקריה היו נשים. לאחר מכן נמכר המלט לאישה מבוגרת שחיה גם היא לבד בסביבה כפרית.
כאשר היה המלט בן 20 שבועות הבעלים שלו – ואין להתפלא על כך – לא יכלה יותר לטפל בכלבלב כה גדול ולהתמודד עם תעלוליו הדרמטיים.
על כן הוצב המלט בבית חדש עם משפחה צעירה בשכונה עירונית.
אני ראיתי אותו שבועיים מאוחר יותר.
הוא יכול היה להתמודד עם נוכחותה של אם המשפחה באופן מושלם והוא לא היה יותר מדי עצבני בחברת הילדיםשהיו בני 5 ו-7 לערך.
אך הוא היה לגמרי מאובן בנוכחות האב.
ברגע שהאב נכנס לחדר בו היה המלט, היה האחרון מסתתר מתחת או מאחורי הרהיט הכי קרוב שמצא.
כל פעםשהאב התקרב קצת יותר מדי, אפילו אם הוא רק חלף שם בדרכו, היו מופיעים ראשו וצווארו של המלט והוא היה נוקש בשיניו כמו צלופח לפני שהוא נסוג.
היה זה גם בלתי אפשרי, ללא טיפול, לגרום להמלט לצאת לטיול מחוץ לגינה ומסביב לתחום דיור שקט, היות והוא פשוט התמוטט והפך לערמה עצבנית.
חשוב שמגדלים לא רק יגרמו לחיברות מקיפה של הכלבלבים תחת השגחתם, אלא הם חייבים גם לוודא חשיפה לגירויים סביבתיים.
חוסר אפשרות להוציא כלבלבים מהחצרים במשך 6 השבועות הראשונים הוא דבר מגביל, אך כלבלב שיש לו התנסות רגילה עם טלוויזיה, שואב אבק, וכו' יהיה מסוגל להתמודד עם העולם יותר מאשר כלבלב שהיה סגור במלונה או חדר שקט.
השמעת הקלטות של גירויים סביבתיים יכולה גם היא להתבצע. זה יכול לעזור, אך מכיוון שיש לכלב חוש שמיעה כה רגיש, קלטות אף פעם לא באמת יהוו תחליף לצליל האמיתי.
למרות זאת, טכניקות כאלו עשויות להיות לעזר אם כלבלב מבוגר יותר לא מרגיש טוב או אינו יכול להיות מוצא מהבית בגלל סיבה אחרת כלשהי.
ברור הדבר, שמגדלים טובים ייקחו על עצמם לעשות לבעלי כלבים חדשים היכרות עם עקרונות החיברות וההרגלה, באותו הזמן שהם מייעצים להם לגבי תזונה וכד'.
יהיה זה רעיון טוב אם מגדלים יוודאו שלבעלים העתידיים יש מספיק זמן ומחויבות להמשיך את תהליכי החיברות וההרגלה באופן נאות, מפני שאם הם לא יעשו כן וכתוצאה מכך הכלבלב יפתח מזג שהוא פחות מנוח, סביר להניח שהאשמה תיפול – ללא הצדקה – על המגדל ולא על הבעלים.בעלים עתידיים יכולים להגביר את ההזדמנויות שיש להם לגרום לחיברות והרגלה של כלבלביהם על ידי שירכשו אותם בגיל 6 שבועות, בעשותם הכנות מוקדמות לתוכנית חיסונים נאותה עם רופא וטרינר. ברור שאם הם לא יצליחו להשיג כלבלב בגיל מדויק של 6 שבועות זה לא מוביל באופן אוטומטי לאסון, אך ככל שהכלבלב יירכש בגיל מאוחר יותר, יותר זמן יקר ילך לאיבוד ותקטן הסבירות שהוא יפתח מזג יציב ושקול.
דבר זה מתאזן, במידה מסוימת, על ידי דרגת הגירוי החושי שסופק על ידי המגדל.
באופן בסיסי, כלבלב שנרכש מבית משפחה רועש ומבולגן, קיים סיכוי קטן בהרבה שהוא יפתח מזג חששן מאשר כלבלב שהוחזק רק במלונה או בית חווה. לעומת זאת, אם כלבלב גודל בסביבה נטולת גירויים – כמו באסם או מלונה שקטה – התחלת החיברות וההרגלה בגיל 6 שבועות הופכת להיות עניין קריטי.
הרוכש העתידי של הכלבלב יכול לבדוק שקיימת כבר דרגה כלשהי של חיברות והרגלה.
באופן אידיאלי על רוכש כזה לחפש מגדל שיתן לו לראות את הכלבלבים עם אמם בסביבת מגוריהם לפני שהגיעו לגיל האופטימאלי ל"הליכה הביתה" של 6 שבועות.
עליו לשאול שאלות מנחות על מנת לגלות אם המגדל מודע לצורך של הכלבלב להעשרה סביבתית, אך "הדובדבן שבקצפת" הוא תגובת הכלבלבים עצמם.
עליהם להיראות שבעי רצון ובטוחים בעצמם. מספר ניסויים פשוטים כמו מחיאת כף, הפלת מפתחות המכונית וכד' יאפשרו לקונה העתידי להעריך עד כמה מורגלים הכלבלבים – תוך צפייה האם הם מתרחקים מהרעש או מתקרבים אליו כדי לחקרו.
באופן אידיאלי צריכה להיות תגובה מתונה לרעש והתגברות מהירה על ההפתעה. אינדיקציה הכי טובה תהיה תגובת הכלבלבים לנוכחות זרים, למשל רוכשים עתידיים.
עליהם להיות מוכנים לגשת ולחקור את האנשים החדשים ולהיות שמחים ומוכנים לאפשר לגעת בהם.בעלים עתידיים צריכים גם לצפות בהתנהגותה של הכלבה (האם) וכל כלב אחר המצוי בסביבת הכלבלבים.
אם הם גדלו בחברת כלב עצבני או תוקפני, יכול להיות שהם למדו לפחד או להיות תוקפניים מהדוגמה שלו ואז יהיה חכם יותר לחפש כלבלב במקום אחר מאשר לקחת את הסיכון.
מדריכי שימוש רבים נכתבו על כיצד לבחור כלבלב יחיד מתוך שגר; נושא זה הוא במידת מה מעבר לתחום פרק זה.
אף על פי כן, הייתי ממליץ להסתמך על מספר היבטים ועל העובדה שבעלי כלבים פוטנציאליים צריכים להיות נשלטים על ידי ראשם מאשר על ידי ליבם.
הלב יוכל להשתלט לאחר שנעשתה כבר ההחלטה.
אם אתה עומד לרכוש כלבלב, או אם כמגדל אתה מתכוון להמשיך בגידול הכלבלב, ישנם דברים רבים אותם עליך לקחת בחשבון כמו אימון לצרכים, מניעת לעיסה וכיצד להשיג שנת לילה טובה.
בתוך המהומה והמהפך יש להקדיש את מלוא הזמן כדי לשקול את המיקום הטוב ביותר לחיברות והרגלה עבור הכלבלב שלך.

מאת: דויד אפלבי