04-9846624 | 050-7811386     

תוקפנות כלבים

מאת: ד"ר אילנה ר. רייזנר, DVM

הקדמה

תוקפנות המופנת כלפי אנשים, במיוחד בעלי הכלבים או אנשים מוכרים אחרים, ממשיכה להיות הסיבה הנפוצה ביותר בעטיה מופנים כלבים למומחי התנהגות (ביהביוריסטים). את הסיבה לשכיחות התלונות על התנהגות תוקפנית (אגרסיבית) אפשר להסביר בקלות: למרות שבעיות אחרות עשויות להיות נפוצות יותר בבית חיית המחמד, הדבר שהכי מתמיה ומביך את בעלי החיה הממוצעים היא העובדה שכלב יאיים על אחד מבני המשפחה האנושיים שלו, או ינשוך אותו.

הנסיבות המביאות לנשיכת כלב הן מורכבות ונעוצות בגנטיקה ומוטיבציה, התנהגות אותה סיגל או למד הכלב ולפעמים גם מנגנונים פתולוגיים. מאמר זה מפנה למוטיבציות, לסיבות הפסיכו-התנהגותיות או נוירו-ביולוגיות, לטיפול ולציפיות הריאליסטיות לשינוי התנהגות כזאת. תוקפנות כלבית היא כמעט תמיד התנהגות נורמלית. כלבים הם חיות חברותיות ומתקשרים באמצעות שימוש ב"רפרטואר" רחב של התנהגויות טקסיות (ריטואליות) הן כלפי אנשים והן כלפי כלבים אחרים. איומים או תקיפות נוצרים ממגוון סיבות. למרות שהם מופנים באופן ספציפי כאשר הבעלים מותקפים, בני המשפחה מהווים את הקבוצה החברתית של הכלב ולכן מניחים שהמוטיבציה לתוקפנות נעוצה בשליטה חברתית.
אף על פי כן, למרות סיגול התנהגות טקסית ותוקפנות מרוסנת אצל כלבים, אינטנסיביות התוקפנות המופנית כלפי בעלים היא לעתים קרובות קיצונית. באם זוהי אי יכולתו של הבעלים "לקרוא" את האיתותים המקדימים לנשיכה או עקב כך שהתוקפנות היא פתולוגית – אין זה ברור. בסופו של דבר חייבים הבעלים לחיות עם בעיית התוקפנות הקשורה לשליטה (דומיננטיות), ומטרת הטיפול הראשוני של הוטרינר, ביהביוריסט החיות או הביהביוריסט הוטרינרי היא לסייע להם להתמודד עם מצב זה בבטחה ובאופן משביע רצון.
ייעוץ ביהביוריסטי להתנהגות תוקפנית צריך לכלול את הדברים הבאים:
(1) הזמן הנדרש למתן יעוץ יסודי לבעלים בעניין מניעת פגיעה נוספת.
(2) הנימוקים והטעמים לשינוי היחסים הנוכחיים של הכלב עם משפחתו.
(3) תוכנית הטיפול הביהביוריסטי ואם יש צורך – גם התרופתי.
(4) ציפיות ריאליסטיות לעתיד – במיוחד במקרה של תוקפנות, מתן הצעות קצרות ללקוח במקום ייעוץ מקיף הוא מעשה נמהר ולעתים קרובות גם לא בטוח.
נסיבות התוקפנות על פי הגדרה קונבנציונלית, תוקפנות הקשורה לשליטה (dominance-related aggression) מופנית כלפי בעלים בהקשר תחרותי, בתגובה לתנוחות שליטה או אינטראקציות של הבעלים, אשר נתפסות על ידי הכלב (לפחות כהגדרתן) כתנוחות המפגינות בטחון עצמי יותר מאשר קבלת מרות (או נכנעות). בעולם האמיתי כלבים מפגינים לעתים קרובות תנוחות מפחידות או דו-משמעיות (אמביוולנטיות) כשהם מאוימים. ההקשרים בהם מתרחשת התנהגות זו, תנוחות המוצגות על ידי הכלב כמו גם היסטוריה התנהגותית מפורטת שלו, יוכלו להניב אבחנת הנעה (מוטיבציה) אפשרית, אך אותה מוטיבציה עשויה בסופו של דבר להיות בלתי ברורה. המטרות אליהן מופנית התוקפנות הן אנשים מוכרים – בדרך כלל בעלים. אם במקום זאת הכלב מאיים על אנשים בלתי מוכרים, סביר שהתוקפנות תהיה יותר בקטגוריה טריטוריאלית (הגנתית) או הקשורה לפחד, מאשר לשליטה. התנהגות מפחידה, טריטוריאלית או אף טורפנית עשויה לתרום לתוקפנות הקשורה לשליטה כלפי בעלים. כבר דווח על קשר בין תוקפנות טריטוריאלית וזו הקשורה לשליטה. באופן כללי, אם תוקפנות קשורה לתחרות חברתית או להירארכיה הנתפסת בבית ואינה מופקת רק בהקשרים המונעים על ידי פחד, ניתן לייחס את הדבר, לפחות בחלקו, לשליטה.
תוקפנות הקשורה לשליטה אפשר לראות בנסיבות הבאות:
(1) כאשר כלב מגן על "רכוש" כמו אוכל כלבים, אוכל בני אדם, דברים העשויים מעור גולמי, אשפה, צעצועים, חפצים גנובים, או כל דבר הנתפס כ"מיוחד".
(2) כאשר ניגשים לכלב, מדברים אליו או מפריעים לו פיזית בעת שהוא יושב או שוכב על רהיט או כל אזור מוגן כמו מיטה או "מאורה" (למשל, מתחת לשולחן).
(3) כאשר בן משפחה אחד ניגש לבן משפחה מועדף, נוגע בו או מתייחס אליו בדרך אחרת.
(4) כאשר הכלב תופס כוונות, תנוחות, תקשורת או התנהגות מסוימת של בן משפחה כמציבות אתגר לדרגתו החברתית (הגבוהה) או, אולי, כמפירות אותה.
דברים אלה עשויים לכלול התגרות גלויה כמו עונש פיזי או מילולי כמו גם אינטראקציות עדינות יותר כמו ליטוף.לא כל הכלבים מתנהגים על פי הקריטריונים האבחוניים המנויים ב"ספר המתכונים". ישנם כלבים שיגיבו במיוחד כאשר ידחפו אותם ממיטת הבעלים, למשל, בעוד שיאפשרו לבעלים להסיר חפצים ממה ששייך להם. אחרים יפגינו תוקפנות בשני המצבים. רכושנות (למשל, כלפי עצמות) נחשבת בעיני חוקרים מסוימים כקטגוריית אבחנה נפרדת כשהיא אינה מלווה בתוקפנות בהקשרי שליטה אחרים. הבדל זה עשוי להיות שימושי, מפני שתוקפנות רכושנית בלבד (מבין הקריטריונים האבחוניים לתוקפנות הקשורה לשליטה)אפשר לראות אצל כלבים שאינם תוקפניים באופן אחר כלפי בני אדם. Wright השווה התפתחות תחרותית וחברתית בין שגרי גורים של רועה גרמני, ומצא שאפשר היה להבדיל בין שליטה על פי דירוג חברתי לבין שליטה תחרותית. זאבים מכל דרגה מגינים על אוכל ומשאבים אחרים מפני זאבים בעלי דרגה גבוהה יותר כאשר השייכות אינה ברורה. בנוסף לכך, תוקפנות אוכל אצל זאבים אינה תמיד קשורה לסדר ההירארכיה החברתית. שלא כמו תוקפנות הקשורה לשליטה (המופיעה לרוב בקרב זכרים בגילאי שנה עד שלוש שנים), תוקפנות רכושנית עשויה שלא להיות קשורה למין או גיל מסוים. הנקודה החשובה כאן היא, שלמרות שכלבים רבים בעלי תוקפנות שליטה הם גם תוקפניים בקשר לרכוש, ההפך מכך אינו בהכרח נכון.קיימים מספר היבטים מעניינים לבעיית התנהגות זו. ראשית, לא כל מטרות התוקפנות הם בני הבית. השאלה מתי מבקרים הופכים להיות "מספיק" מוכרים, זה עניין של פרשנות סובייקטיבית אותה עושה הכלב. תיאור מפורט של אפיזודות תוקפנות צריך לגלות את ההתנהגות, או ההתייחסות הגלויה, אשר קודמים לתוקפנות. באירועי תוקפנות הקשורים לשליטה יהיה הכלב לעתים קרובות חברותי בצורה מדהימה: ינדנד בעקביות להיות מלוטף, יקפוץ או יפריע לביקור באופן אחר. כלבים כאלה עשויים, למשל, לפתות את האדם הזר ללטף אותם, לקבל את הלטיפה, ואז לנשוך את היד כשהיא מושבת אחור.שנית, חומרת התוקפנות משתנה מאד. החומרה ההיסטורית ודרגת עצירת (דיכוי) התוקפנות הם נתונים מועילים להערכת האבחון. לרוע המזל, עד שהבעלים מגיעים לייעוץ לגבי התנהגות זו אצל חיות השעשועים שלהם, התוקפנות כבר הגיעה לשלב חמור בו מישהו מבני המשפחה נושך. אפשר למדוד את חומרת התוקפנות על פי דרגת הפגיעה. דיכוי התוקפנות, שהוא אמצעי שונה, קשור למשך (זמן) ההתקפה עצמה. שאלות היסטוריות צריכות לכלול, למשל, האם הכלב נקש בשיניו באוויר או באמת נשך תוך מגע; האם תוצאת הנשיכה עצמה (במגע) הייתה פגיעה/פציעה; והאם אפיזודה נתונה כללה רק נשיכה אחת או מספר נשיכות. אם נקח בחשבון שהקרוב הפילוגנטי (של תולדות הגזע) הקרוב ביותר, הזאב, נבחר לבצע טקסים – ועל כן גם לדכא – תוקפנות חברתית, ניתן לשער שלכלבים קיימת שליטה סבירה על הצגת התוקפנות שלהם. מסיבה זו, נקישת שיניים, מגע פה, זינוק או נשיכה הן התנהגויות מכוונות ונשלטות, ונשיכות הגורמות לפציעה מהוות צפי אמין לכך שיהיו נשיכות בעתיד. לכלבים הנושכים פעמים רבות בהתקפה אחת כנראה חסרה היכולת לשלוט בתוקפנות, אך דבר זה לא אומת לחלוטין. מידת חומרה אחרת היא דרגת הפרובוקציה הנדרשת כדי "להפיק" תוקפנות. על פי מחקר אחד, כלבים שנשכו את בעליהם בתגובה לפרובוקציות טובות יחסית כמו לטיפה או חיבוק, נראו כמתלהבים יותר בסופו של דבר מאשר כלבים שנשכו עקב ענישה או מניפולציה פיזית אחרת. בעלים מתייחסים לתוקפנות בחומרה רבה יותר אם היא מוגזמת בהשוואה לגירוי, שהוא, פעמים רבות, רק ביטוי רגיל של חיבה מצד הבעלים שתוצאתו נשיכה. אפשר להבין שכאשר אתגר השליטה הוא מעודן מאד ובכל זאת מביא לתוקפנות, הבעלים-לקוחות כלל לא מחשיבים תקריות כאלו כפרובוקציה. בחינת היסטוריה יסודית מגלה בדרך כלל את הפרובוקציה. תוקפנות ספונטנית באמת אינה סבירה, אלא אם כן קיים תפקוד לקוי גלוי במערכת העצבים הכללית של הכלב.מאפייני כלבים תוקפני-שליטה גזע תוקפנות הקשורה לשליטה דווחה בקרב מגוון רחב של גזעי כלבים. למרות שמספר חוקרים מצאו קשר משמעותי בין בעיית התנהגות זו וכלבים טהורי גזע (בניגוד למעורבים), אחרים לא מצאו. בסקירת מקרים שנבחנה על ידי שלוש מרפאות ביהביוריסטיות עצמאיות, יוצגו 26 גזעים. אלה שאובחנו לגבי תוקפנות הקשורה לשליטה לעתים הקרובות ביותר היו: ספניאל ספרינגר אנגלי, קוקר ספניאל, גולדן ריטריבר ו-לאסה אפסו (English Springer Spaniel, Cocker Spaniel, Golden Retriever and Lhasa Apso). כותבת מאמר זה אף היא דיווחה שגזע הספניאל ספרינגר האנגלי הופיע בהקשר זה לעתים קרובות, בעוד שמספר גזעים אחרים הופיעו פחות מהמצופה: שי-צו, פומרני, דאצ'סהנד, קולי (Shih Tzu, Pomeranian, Dachshund, Collie). למרות זאת, במחקר שכלל 115 מקרים שהופנו על ידי וטרינרים למרפאה ביהביוריסטית אוסטרלית, גזעים יוצגו בפרופורציה יחסית לפופולריות שלהם. אי-התאמה זאת עשויה להיות נעוצה בשוני בגידול גזעים בין ארה"ב ואוסטרליה, או בשוני גיאוגרפי בין המזג (טמפרמנט) של הגזעים. הבדלים אזוריים בפופולריות של גזע בהחלט עשויים לשחק תפקיד בשכיחותם של גזעים מסוימים המיוצגים לצורך בעיות התנהגות. למרות זאת, לא תמיד זה המקרה. סקר לאומי אקראי של בעלי ספניאל ספרינגר אנגלי העלה ש-26% מחיות מחמד אלו נשכו אדם (אשר ב-65% מהמקרים היה בן משפחה או אדם מוכר אחר) לפחות פעם אחת, ו-48% נהמו, נקשו בשיניים או נשכו בני משפחה בהקשרי קונפליקטים של שליטה. הבסיס הגנטי להתנהגות כזאת אושש גם בקשר לכלבייה מסוימת לגידול הגזע. באופן ברור, למרות שתוקפנות הקשורה לשליטה יכולה להופיע אצל כל כלב, באם הוא טהור גזע או מעורב, קיימת נטייה רבה יותר בקרב גזעים מסוימים. גיל תוקפנות הקשורה לשליטה מדווחת לעתים הקרובות ביותר על ידי בעליהם של כלבים בוגרים צעירים בגיל החופף לבשלות חברתית, זאת אומרת בסביבות גיל שנתיים. חוקרים דיווחו שתוקפנות באופן כללי יוצגה אצל כלבים בגילים הנעים בין 1 ל-3 שנים ובמיוחד תוקפנות הקשורה לשליטה. למרות שגיל הכלב בו מתחילה תוקפנות כלפי בעלים נוטה להיות מוקדם יותר במקרים רבים, עשויים הבעלים להיות מנועים מלפנות לייעוץ עד שהתוקפנות התפתחה לבעיה רצינית או תמידית יותר. במקרים של תחילת התנהגות תוקפנית בקרב כלבים מבוגרים מגיל 5 או 6, על הקלינאי לשים לב במיוחד לשינויים שחלו לאחרונה בסביבה בה מצוי הכלב (למשל, תינוק חדש שרק התחיל לזחול, או מוות של בן זוג) או לגורמים פתו-פיזיולוגיים. למרות שתוקפנות הקשורה לשליטה נצפית גם בקרב כלבים ממין זכר וגם ממין נקבה, זוהי באופן מובהק בעיה של זכרים. דווח שגם לסירוס/עיקור יש קשר לתוקפנות. במחקר שבוצע ב-1983, 60% מבין 120 כלבים שהופנו עקב תוקפנות היו זכרים שאינם פעילים מינית (14% מסורסים, 15.4% נקבות שאינן פעילות מינית ו-10.5% נקבות מעוקרות. מין או סטטוס רבייה לא צוינו באופן מיוחד לגבי כלבים שהוצגו בהקשר של תוקפנות שליטה). במחקר אחר, זכרים שאינם פעילים מינית (86%) יוצגו לעתים קרובות יותר מאשר זכרים מסורסים (14%), בהשוואה ל-78% ו-22% בהתאמה לגבי מקרים שהופנו עקב בעיות שונות מתוקפנות. (אף על פי כן, ההבדל בין כלבים שיוצגו לגבי תוקפנות וכלבים שיוצגו לגבי בעיות אחרות לא היה משמעותי). בניגוד לזכרים, היחס בין נקבות מעוקרות בקרב נקבות תוקפניות (68%) היה דומה ליחס בקרב נקבות לא תוקפניות (70%). חוקר אחר דיווח ש-67% מתוך 262 כלבים שהפגינו תוקפנות הקשורה לשליטה היו זכרים (אשר 71.6% מהם היו לא פעילים מינית) ו-33% היו נקבות (שמהן 41.9% היו לא פעילות מינית). זכרים לא פעילים גם נטו יותר להופיע בקטגוריות אבחון אחרות מאשר תוקפנות (פחד, עצבנות, תוקפנות נלמדת). אחוזי העיקור/סירוס (במיוחד בקרב זכרים) נוטים להשתנות באזורים שונים. למשל, על בעלי כלבים באזורים כפריים יש פחות לחץ חברתי לסרס את כלביהם הזכרים. הסבר אחר לשוני במצב העיקור/סירוס המדווח עשוי להיות השנה בה פורסם המחקר. סירוס זכרים מבוצע היום לעתים קרובות יותר מאשר לפני עשור שנים, במיוחד בקרב אוכלוסיות כלבים שבעליהם פונים לעזרה למומחי התנהגות.דווח על קשר חיובי בין עיקור נקבות ובין תוקפנות הקשורה לשליטה, והדבר מצריך מחקר נוסף. בסקר אקראי שבוצע לגבי התנהגות תוקפנית בקרב כלבי ספניאל ספרינגר אנגלי, כלבים ש"עמדו" בקריטריונים של תוקפנות הקשורה לשליטה כללו פחות נקבות שאינן פעילות מינית ויותר זכרים מסורסים מהמצופה. נקבות לא-פעילות מינית היו גם פחות תוקפניות, וכאשר היו תוקפניות – זה היה בפחות הקשרים מאשר נקבות שעוקרו.למרות ש-23.3% מהבעלים של זכרים דיווחו על תוקפנות (גם כלפי אנשים וגם כלפי כלבים אחרים) כסיבה לסירוס, רק 1.5% מבעלי נקבות ציינו תוקפנות כסיבה לכך. במחקר מבוקר שבוצע לאחר מכן, נקבות מתחת לגיל שנה שכבר הפגינו תוקפנות הקשורה לשליטה (כלפי בעלים) הפכו יותר תוקפניות לאחר העיקור מאשר כאלו שאינן פעילות מינית. ממצאים אלה מצביעים על כך שלפחות בתחום של נקבות כלבים המפגינות תוקפנות כבר בגיל צעיר, עיקור עשוי לתרום לתוקפנות הקשורה לשליטה או, להפך, הורמוני שחלה עשויים לספק אפקט הגנתי נגד תוקפנות הקשורה לשליטה. השפעת הסירוס אצל זכרים אינה כה ברורה ועשויה להתערבב עם סיבות הבעלים לביצוע סירוס. תוקפנות המופנית כלפי ילדיםהתנהגות תוקפנית, אפילו אם היא מתונה ונשלטת בקלות בבית עם בוגרים, הופכת בכוח ליותר מסוכנת בבית עם ילדים. המוטיבציה לתוקפנות עשויה להיות דו-ערכית וכרוכה בפחד או אף בהתנהגות טורפנית, כמו גם בשליטה חברתית. נראה שביטחונם של כלבים רבים מתערער בנוכחות תינוקות זוחלים או מדדים. אולי בגלל חוסר היכרותו של הכלב עם גובה צליל קולו של הילד בנוסף לתנועות פתאומיות, ריצה ואינטראקציות חברתיות, ילדים גורמים לדריכות מוגברת והתנהגות של הימנעות מכלבים מסוימים. פחד או עצבנות עשויים להחמיר את נטייתו של הכלב "לשלוף דרגה" מול אותו בן משפחה הכי קטן. אם במקרה הכלב נדחק לפינה על ידי ילד, הוא עשוי לנקוש בשיניו או לנשוך. במקרה של כלבים תוקפני-שליטה, פרובוקציות מצד ילדים קטנים הן אינטנסיביות במיוחד עקב הסבירות המוגברת של מגע פנים-אל-פנים, התנגשויות, עוגיות שנופלות לרצפה ועוד מצבים חברתיים אפשריים. כלבים מסוימים ייראו כיותר סובלניים כלפי ילדים מאשר מבוגרים, אולי בגלל שהם מחשיבים אותם כבני משפחה מתבגרים של "להקת הכלבים". לרוע המזל מסוכן לשער שכלב עם היסטוריה של תוקפנות-שליטה כלפי בוגרים ולא כלפי ילדים, ימשיך להיות בטוח. בעוד שבוגרים עשויים לנהוג על פי "חוקים" הכרחיים לשמירה על בטחון, אי אפשר לסמוך על תינוקות וילדים קטנים שיהיו עקביים. מסיבה זו, אם הבעלים מעונין להמשיך להחזיק בכלב ולהתמודד עם הבעיה, חייבים להדגיש ולעמוד בתוקף על מניעה והימנעות ממצבי סיכון-גבוה (בניגוד לשינוי התנהגות). ללא קשר למוטיבציית התוקפנות, בעלי כלבים נושכים צריכים לקשור אותם ברצועה (המחוברת לבעלים), להשגיח עליהם באופן פעיל, לחסום פיהם בזמם, או לסגור אותם בנוכחות ילדים קטנים. נשיכות כלב עשויות להיות כה חמורות שיהרגו את הקורבן, ללא קשר ליחסיו עם הכלב. מוטיבציה אחת יכולה להיות רעב, במיוחד במקרים בהם אוכלים בשר. אף על פי כן, תוקפנות טורפנית המופנית כלפי אנשים היא יחסית נדירה. ילדים קטנים במיוחד מצויים בסיכון גבוה להתקפות קטלניות אפילו מצד כלב המחמד של המשפחה או כלב מוכר אחר.על פי מחקר אחד, שיעור המקרים הקטלניים הקשורים לילדים קטנים היא פי 370 – ושיעור הילדים הקטנים פי 85 – לעומת בוגרים בין הגילים 30 ו-49. ככלל, קורבנות של תקיפות קטלניות הם או צעירים מאד או מבוגרים מאד. מתוך 12 תקיפות קטלניות בדיווח אחד, 11 קורבנות היו ילדים בני 7 ומטה וקורבן אחד הייתה אישה בת 79. לדעת כותבת המאמר, אי אפשר "להוציא" מהכלב תוקפנות טורפנית (כך שלא יעשה זאת) באמצעות אימון, אם לכלב קיימת נטייה קודמת לכך, ואפילו כלבים המתנהגים היטב הם טורפים פוטנציאליים. היסטוריה של התקפות קטלניות או חמורות באופן אחר על בעלי חיים קטנים יש לקחת מאד ברצינות ולטפל בכלבים כאלה בזהירות רבה ביותר. הגישה הבטוחה ביותר למניעת טרגדיה היא להניח שכל כלב עשוי להחשיב תינוק כטרף. כלבים ותינוקות – באם ערים או ישנים – אסור להשאיר יחד לבד אפילו לתקופות זמן קצרות. תוקפנות הקשורה לשליטה אינה הופכת לבעיה אלא אם התינוק מושם במצב או תנוחת פנים-אל-פנים, כמו בהליכון או עד שהוא הופך נייד, נקודה בה הוא או היא עשויים להפוך מטרה לתוקפנות מכל סוג (במיוחד בקשר לפחד, שליטה, טריפה, או כל שילוב שלהם). טיפול בתוקפנות הקשורה לשליטהענייני בטיחות/זהירותבטיחות ארוכת טווח מפני נשיכות כלבים צריכה להיות מטרתו העיקרית של הטיפול בתוקפנות הקשורה לשליטה. בטיחות תלויה בעיקר בשני גורמים: הימנעות מתוקפנות והבנה מעמיקה וריאליסטית של הסיכונים. אין זה מוציא מהכלל מאמץ אקטיבי לשנות את התנהגות הכלב, אך אם אי אפשר להימנע מפרובוקציות (למשל, במקרה של תינוק בבית), סבירותה של נשיכה עתידית – בלי קשר למאמצי שינוי ההתנהגות – היא גבוהה. כדי שבעלים יוכלו לתרגל בטיחות, עליהם להבין את המוטיבציה המקובלת לתוקפנות הקשורה לשליטה ואת הגירויים הפוטנציאליים שלה, עד כמה מעודנים או מזעריים שיהיו. יש להימנע ממצבים בהם הכלב הפגין תוקפנות, או לשנותם. למשל, כלבים שמזנקים או נושכים כאשר הבעלים ניגש או מתקרב לקערת אוכל ריקה – יש לפקוד עליהם לשבת ולהישאר ללא תנועה במרחק בטוח מהקערה. אז יכול הבעלים להרים אותה, למלא אותה באוכל ולהשיבה למקומה. אין לשחרר את הכלב מישיבת אי-התזוזה שלו עד שהבעלים רחוק באופן בטוח מהקערה (באופן אידיאלי – כאשר הוא שוב עומד לצד הכלב). כלבים המזנקים או מתנפלים על ילדים שעוברים על ידם בזמן האכילה, יש להאכיל באזור בו יוכלו לאכול ללא הפרעה. יש לייעץ לבעלים להגיב לאיום גלוי על ידי הפניית גופם ופניהם רחוק מהכלב ואף פעם לא על ידי עימות עם האגרסיה (אלא אם כן הכלב "חבוש" בבטחה בזמם). סביר להניח שפניה הצידה או התרחקות ו"שינוי הנושא" – למשל על ידי הרמת רצועת התרגול של הכלב והצעה לצאת לטיול – ינטרלו את המתח במהירות. כל עצה לנהוג באופן הפוך, כמו לנער את הכלב בעורפו היא, בפוטנציה, מסוכנת. ענישה מכל סוג, במיוחד ענישה גופנית (כולל תיקוני רצועה) – אינה מומלצת. ללא ספק, אינטראקציות תחרותיות בין כלבים הקרובים בדרגתם החברתית עשויות להוביל לתוקפנות נגד, אך אין זה סביר שבעלי כלבים ממוצעים יצליחו בענישתם, ודאי לא בלי להינשך. במקום זאת, יש להימנע מהתנהגות בלתי הולמת על ידי שינוי הקונטקסט (הקשר) שלה באמצעות מניעת היווצרות המצב. רצועה ביתית ארוכה מאפשרת לבעלים לשלוט בתנועות הכלב כנדרש וחייבת להישאר מחוברת אליו לפי הצורך. אוויר דחוס או מתקנים יוצרי רעש אחרים עשויים גם הם לסייע להבהיל/להקפיץ את הכלב ובכך להוציאו ממצבים מתוחים.רצועה ביתית תהיה מומלצת לשליטה בטוחה בכלב, כאשר הדבר נדרש. על הרצועה להיות מחוברת לקולר צוואר רכוס או, באופן אידיאלי, לקולר ראש- ("מוביל עדין" – Gentle Leader) ועליה להיות ארוכה דיה באופן שהבעלים יוכל להרימה בבטחה. יעילותם המוכחת היטב של קולרי הראש מבוססת על שליטה מוגברת בתנועות הכלב ועל יכולתו של הבעלים "להצהיר" באופן בטוח שליטה על הכלב (לפחות בזמן שהרצועה מחוברת). למרות זאת, אפילו עם קולר ראש ורצועה ביתית עשויים בעליהם של כלבים תוקפניים במיוחד להסתכן בנשיכות, אותן אי אפשר למנוע כשהכלב חבוש בקולר ראש.ניתן להגיע למניעה בטוחה מפגיעה באמצעות זמם. זמם מותאם היטב הוא כלי שימושי ומומלץ לרוב המשפחות בעלות כלבים תוקפני-שליטה. קיימים מספר יתרונות לשימוש בו: במקרה של כלבים בלתי צפויים או כאלה המגיבים על כל דבר קטן – אם רוצים שהם יסתובבו חופשי בבית, השימוש בזמם יאפשר לבעלים לספק להם חיי חברה פעילים, והדבר בהחלט עדיף על בידוד או הסגר. כאשר הבעלים מבקש לבצע עם הכלב תרגילי תיקון התנהגות המצריכים אינטראקציות קרובות, השימוש בזמם יאפשר לו לבצע בבטחה תרגילי ביטול רגישות (desensitization exercises). כאשר לא שמים זמם, יש להשגיח כל הזמן באופן פעיל על כלבים בעלי היסטוריה של תוקפנות כלפי מישהו מבני המשפחה, אם יש בבית ילדים.

משמעת ומבנה: שינוי סגנון החיים של הכלב לא קיימת הוכחה משכנעת לכך שטיפול בתוקפנות הקשורה לשליטה משנה והופך את הירארכית השליטה במשפחה. בכל זאת, במקרים לא קשים קיימת אפשרות לשנות אתתפיסת הכלב לגבי סדר ה"מעמדות", כך שיתרחשו פחות עימותים. אמצעים מסוימים פועלים באופן יעיל להקטנת שליטת הכלב בבעליו וכתוצאה מכך להגברת יחס הכבוד שלו לבעליו. יש להימנע מהרעפת תשומת לב על הכלב, כולל ביטויים יומיומיים של חיבה ומשחק. במקום זאת יש להורות לכל בני המשפחה להתעלם מהכלב, חוץ מאשר בשעת תרגול כאשר הוא מחובר לרצועה, כשהוא עובר אילוף משמעת וצייתנות (בזמנים קבועים) ובהאכלה. יש להדגיש את כל ההוראות באמצעות פקודת משמעת, כך שייאמר לכלב לשבת או לשכב – שתי תנוחות נכנעות – פעמים רבות במשך היום. את תשומת הלב יש להחזיר בהדרגה לאורך תקופה של שבועות, אך הדרישה לשבת או לשכב לצורך אירועים מבוקשים חייבת להיות קבועה. אימון/אילוף משמעת בהחלט אינו מהווה תרופה לבעיית התנהגות זו. אף על פי כן, אפשר להפיק תועלת מכך לגבי רוב המקרים של תוקפנות הקשורה לשליטה עקב בניה מחדש של התקשורת בין הכלב לבעליו. במקום סדרת אירועים בהם הכלב קופץ ואז בעליו אומר לו בצורה לא אפקטיבית "לרדת" ואז דוחף את הכלב ומוציא ממנו נהמה – הבעלים יכול פשוט לצפות את הקפיצה מראש ולהגיד לכלב לשבת – זאת אומרת להגיע לתנוחה שאינה תואמת ביטוי של דרגה שלטת. לא רק שהכלב מכבד על ידי כך את בעליו אלא גם מתוגמל על התנהגותו הנאותה בכך שאין צורך בענישה. רצועתו צריכה להיות מחוברת לצורך שימוש במקרה הצורך, וכפי שצוין לעיל, קולר ראש ("מוביל עדין" – Gentle Leader) עדיף על קולר צוואר רכוס. (אין לחבר קולרי אילוף או קולרי "חניקה" הדוקים לצוואר לרצועה המחוברת באופן קבוע עקב הפוטנציאל ל"תיקון עצמי" רשלני). על אימון משמעת להדגיש תנוחות בולמות כמו "שב", "הישאר" ותנוחות נמוכות כמו "שכב", "אל תזוז" – תוך שימוש בחיזוקים חיוביים בלבד. היות וגובה "מנפח" מעמד חברתי כמו גם מקומות מנוחה ושכיבה של הבעלים (המיטה ורהיטים אחרים), אין לאפשר יותר לכלבים לקפוץ על בעליהם (כולל ילדים) או לשכב על רהיטים. באופן דומה על בני המשפחה להימנע מתנוחות בהן הם מצויים נמוך מהגובה בו מצוי הכלב. יש להגביל ליטופים מכל סיבה שהיא והבעלים צריך להפסיק כל אינטראקציה בה הוא מדבר או מתנהג בהתחנחנות או חנפנות אל הכלב. מטרה חשובה של הייעוץ במקרה של תוקפנות הקשורה לשליטה היא, שבעלים ישיגו שליטה מקיפה וכוללת על החלטותיו היומיומיות של הכלב וכן שדבר זה יבוצע בבטחה ותוך שימוש ליברלי בשכל ישר (common sense). אי-רצון לשנות את סגנון החיים של הכלב עשוי להוביל לכישלון הטיפול, אלא אם כן יכול הבעלים להימנע בקלות מתוקפנות (שלצורך כך על התוקפנות להיות צפויה). חשיפה מבוקרת לפרובוקציותמצבים מיוחדים שגרמו לתוקפנות בעבר אפשר, בתיאוריה, לשחזר לצורך ביטול רגישות. על מנת לבטל רגישות יש קודם כל לזהות את הגירוי ואז להציגו לכלב בדרגת אינטנסיביות מספיק נמוכה, כדי שתגובתו תינתן לשליטה בקלות על ידי המאלף (באופן אידיאלי באמצעות שימוש בפקודה "שב-הישאר"). כאשר הכלב מתרגל לדרגת גירוי בעוצמה זו, מגבירים את העוצמה בדרגה נוספת. תרגילים כאלה שימושיים לגבי גירויים (פרובוקציות) כמו ילדים מתקרבים, מגעים חברתיים כלטיפה או חיבוק, או הסרת אוכל – ועליהם להיות תמיד מבוצעים בעת שהכלב נשלט בקלות או חבוש בזמם. כאשר משתמשים בחיזוקים חיוביים לצורך התנהגות נאותה, אפשר ליצור עיצוב-נגדי חיובי של הכלב כך שיקשר את התקרבותו של ילד לא עם העובדה שהלה ימשוך באוזניו, למשל, אלא עם כך שיקבל גמול-אוכל מההורה (או, אם הילד מבוגר דיו – ממנו). ההשערה היא שכלבים יכולים ללמוד גם להגיב פחות וגם להגיב באופן שונה על גירויים מוכרים. לגבי כל היבטי הטיפול בתוקפנות הקשורה לשליטה, אסור שההנחה האמורה תתעלם מהפוטנציאל לנשיכות בעתיד.גם אם בוטלה רגישות הכלב לילדים בצורה נאה, אסור להשאירו בחברתם ללא השגחה או ללא זמם כאשר קיימת היסטוריה של תקיפה כלפי כל אדם. טיפול תרופתי נגד תוקפנות הקשורה לשליטהככל שלומדים יותר על המנגנונים הנוירולוגיים של התנהגות, ההפרדה בין בעיות "פיזיות" ו-"התנהגותיות" הופכת מטושטשת יותר. עד דרגה בלתי מוגדרת, התנהגות תוקפנית או נטייה מוקדמת אליה, היא תורשתית. זה עשוי להיות נכון במיוחד לגבי מקרים של תוקפנות מתונה או חמורה הנצפית אצל כלבים המצויים בבעלות מאלפים או בעלי ידע דומה. תפקוד לקוי סרוטונרגי (serotonergic dysfunction), למשל, עשוי להיות מנגנון אחד קבוע-גנטית לתוקפנות. בהתבסס על ראיות עכשוויות, תוקפנות הקשורה לשליטה אינה לגמרי תוצאה של למידה ועל כן תיקון ההתנהגות (תוך שימוש בטכניקות למידה) בלבד עשוי שלא להיות מספיק בכדי לשלוט בתוקפנות.מחקרים על נוירולוגית תוקפנות דיווחו על מתאם (קשר הדדי/קורלציה) אדרנרגי (adrenergic), דופמינרגי (dopaminergic) ובאופן הכי עקבי – סרוטונרגי. התערבות תרופתית (פרמקולוגית) במערכות מוליכים עצביים אלה עשויה להפחית תוקפנות. שימוש מתוך שיקול דעת במדכאי סרוטונין מסוימים (SSRIs) כמו פלואוקסטין (fluoxetine), פארוקסטין (paroxetine) וסרטראלין (sertraline) עשוי להיות יעיל עקב הגברת תפקוד ה5-HT- המוחי (או בגלל שינויים עוקבים בקולטני 5-HT). במחקר אחד נמצא שפלואוקסטין הפחית תוקפנות הקשורה לשליטה אצל כלבים. יש צורך במחקר נוסף עלמנת לבחון את ההשפעות ההתנהגותיות והסרוטונרגיות ארוכות הטווח של תרפיית SSRI.הקשר עם רמות (וסוג) החלבון הנצרך באוכל, הוא תחום נוסף שכדאי לחקור. באופן ניסיוני הופחתה תוקפנות אצל חיות אחרות באמצעות תוספי תזונה שהכילו טריפטופאן (tryptophan) שהוא מקדם חומצת אמינו של 5-HT. במחקר שנערך לאחרונה, התנהגותם של כלבים תוקפני- שליטה לא השתנתה על ידי הפחתת רמות חלבון תזונתיות, אך לעומת זאת התנהגותם של כלבים מסדרת משנה מפחידה של תוקפנות-טריטוריה הפכה פחות אגרסיבית. תרופות אחרות לגביהן דווח שהפחיתו תוקפנות כללו פרופראנולול (propranolol – לתוקפנות ארעית/מקרית אצל חולים בני אנוש בעלי היסטוריה של טראומת ראש), קרבמאזפין (carbamazepine) וליתיום. דווח גם על תגובה חיובית לפנו-ברביטל (pheno-barbital) למרות שלא קיימת הוכחה מוצקת לכך שתוקפנות או עימותי שליטה קשורי-דחף (אימפולסיביות) מתקשרים לאי-סדירויות התקפיות. טיפול עם ברביטול, שלא כמו טיפול עם SSRIs, גורם להתרגעות בלתי-מסוימת ועל כן השפעתו הספציפית לגבי תוקפנות מוטלת בספק. למרבה הצער, קשה לאשש פעילות של התקפים קשורי-תוקפנות עם אלקטרו-אנצפלוגרפיה (electroencephalography). טיפול בפרוגסטין (progestin) הוכח כשימושי בטיפול בתוקפנות הקשורה לשליטה ומשערים שהסיבה היא השפעתו הנשית (נקבית), אך בטווח ארוך נוצרות השפעות מנוגדות הגוברות על יתרונות הטיפול. לבסוף, טיפול בתוקפנות הקשורה לשליטה יכול להביא להקלה תוך שימוש בתרופות אנקסיוליטיות (anxiolytic drugs) על מנת להקטין מתח ורגישות יתר אצל פציינטים מסוימים. תוצאות שינויים בסגנון חיים, אמצעים נקוטים למניעה, שינוי התנהגות פעילה והתערבות תרופתית או תזונתית – כולם תורמים להפחתת תוקפנות הקשורה לשליטה. אף על פי כן, למרות שתדירות או אף אינטנסיביות התוקפנות עשויות לקטון או להצטמצם, אין זה סביר שהבעיה תיפתר לחלוטין. יש ליידע את בעלי הכלבים שתוכנית הטיפול נמשכת לאורך כל החיים ועל כן צריך לנקוט באמצעי הזהירות באופן תמידי. במחקר שנערך למפרע על גורמי סיכון למטרה סופית של אויתניזיה (שיפור גזע) של כלבים תוקפני-שליטה, 27% מהם הצליחו להשתפר בהקשר לסיבות התנהגותיות. מבין השאר לגביהם אפשר היה לערוך דיווחי המשך מעקב, 85% מהבעלים דיווחו על שיפור בחיות המחמד שלהם. האבחנה לגבי בעיית התנהגות זו משתנה ותלויה גם בהתנהגות הכלב וגם ביחסו או בסגנון חייו של הבעלים (ראה מסגרת למטה). גורמים מניבי תוצאות במקרי תוקפנות-כלבית הקשורה לשליט התוצאות חיוביות: התוקפנות מתונה ומרוסנת באופן יחסי. התוקפנות קשורה לעוצמת הגירוי. התוקפנות צפויה גם בהקשרה וגם בעוצמתה. הכלב בוגר מבחינה חברתית (התנהגותית) (>4 שנים). גודל הכלב הוא קטן עד בינוני (<18 ק"ג). הרכב המשפחה אינו כולל תינוקות, ילדים קטנים מדדים, בני משפחה חלושים ובלתי יציבים, או זקנים. הבעלים מוכן ומסוגל לאלף לצייתנות ולשנות את ניהול חייו היומיומיים של הכלב. הבעלים מוכן לקבל סיכון מסוים של תוקפנות עתידית.

תוצאות שליליות: התוקפנות חמורה ונשלטת בצורה עלובה. התוקפנות מוגזמת בהשוואה לעוצמת הגירוי.התוקפנות אינה צפויה – לא בהקשרה ולא בעוצמתה. הכלב אינו בוגר מבחינה חברתית (התנהגותית) (≥1 שנה). גודל הכלב הוא בינוני עד גדול (≤18 ק"ג). הרכב המשפחה כולל תינוקות, ילדים קטנים מדדים, בני משפחה חלושים ובלתי יציבים, או זקנים. הבעלים אינו מסוגל לאלף לצייתנות ואינו מתלהב משינוי ניהול חייו היומיומיים של הכלב. הבעלים אינו מוכן לקבל סיכון לתוקפנות עתידית. חיזוי תוקפנות אצל כלבלביםבהתחשב בבעיות ובסיכונים המוצגים על ידי כלבים המפגינים תוקפנות הקשורה לשליטה, היכולת לחזות התנהגות כזו אצל גורים או כלבים העומדים בפני אימוץ היא רבת ערך. ניסויי מזג (טמפרמנט) פותחו על ידי מספר חוקרים והם מבוססים על תגובת הכלב למגע ופרובוקציות פוטנציאליות אחרות. Scott and Fuller פיתחו את "מבחן המגע" הראשון של הכלבלב כדי למדוד חיברות עם בני אדם. הם ערכו ניסויים בקרב כלבלבים של חמישה גזעים – בסנג'י, ביגל, קוקר ספניאל, רועה שטלנדי ופוקס טרייר (Basenji, Beagle, Cocker Spaniel, Shetland Sheepdog, and Fox Terrier), ודיווחו שמאפייני התנהגות מסוימים היו ספציפיים לגזע. למשל, ה-ביגל הפגין דרגה גבוהה של תוקפנות-משחק כלפי אנשים ונטה להילחם עם כלבים אחרים. כאשר נבחנו שוב בגיל שנה, המשיכו הכלבים להפגין שינויים הקשורים לגזע (ללא פנייה למובהקות סטטיסטית). לא דווח לגבי מזגם של כלבלבים אינדיבידואליים. קנה-מידה נוסף – מבחן העצם-במכלאה (bone-in-pen test), גילה שינויים הקשורים לגזע בהקשר של שליטה תחרותית עם כלבים אחרים. כותבת מאמר זה הסיקה לגבי קנה מידה זה שהטרייר היה הכי תוקפני, הבסנג'י והרועה השטלנדי היו תוקפניים במידה מתונה, והביגל והקוקר ספניאל – הכי פחות תוקפניים. שליטה חברתית הייתה בלתי עקבית במשך השנה הראשונה (התדירות הנמוכה ביותר של שליטה בגיל 11 שבועות נצפתה אצל הרועה השטלנדי, ובגיל שנה אצל הביגל והקוקר ספניאל). שוב, לא נעשתה פנייה לתוקפנות הקשורה לשליטה כלפי אנשים.מבחן מזג (טמפרמנט) עבור בעלי כלבלבים עתידיים פותח על ידי Campbell בהתבסס על מבחניהם של Scott and Fuller.
מבחנים אלה מיועדים להתבצע בגיל 7 שבועות וכוללים חמישה חלקים:
(1) משיכה חברתית, על פיה מקבל הכלבלב ניקוד לגבי עד כמה הוא מוכן לבוא לבוחן.
(2) עד כמה הוא מוכן ללכת אחר הבוחן.
(3) איפוק, על פיו הכלב מוחזק למטה בשכיבה גבית "עד שהוא נרגע".
(4) שליטה חברתית, המודדת את תגובת הכלבלב לליטוף על הראש או הגב.
(5) שליטת הרמה, על פיה הכלב מורם ל-30 שניות.שיטת הניקוד מעוצבת לזיהוי שליטה או נכנעות,
ו-Campbell משייך כלבלבים לקטגוריות בהתבסס על ניקוד זה, בקשר לחמש קטגוריות:
(א) בעל תוקפנות הקשורה לשליטה.
(ב) חברותי למדי ודומיננטי.
(ג) כלבלבים אשר "מותאמים לרוב הסביבות".
(ד) מאד כנועים.
(ה) בעלי חיברות גרועה. מגדלי כלבים המשתמשים במבחן זה (או וואריאציה שלו) מנסים להציב כלבלבים אינדיבידואליים בבתים המתאימים להם מבחינת מזג. אף על פי כן, הניקוד אינו ממוספר סידורית במבחן זה ("בעל חיברות גרועה" הוא אינו ההפך מ"דומיננטי") ויש לפרש את התוצאות בזהירות מסוימת.

בנוסף לכך, לא קיימת כל הוכחה שתוצאות מבחנים בגיל 7 שבועות תואמות את השליטה או התוקפנות של הכלב הבוגר. במחקר שלא פורסם דיווח Young שאין קשר בין התנהגות הכלבלב בגיל 7 שבועות והתנהגות הבוגר בגיל שנה.התנהגותם החברתית של כלבלבים נוטה להשתנות במשך הזמן. Beaudet אחר כך דיווחו שאין קשר בין מבחני דירוג חברתי אצל כלבלבים בגיל 7 שבועות וכאלה בני 16 שבועות. שליטה כלפי בעלים עשויה להיות מבוטאת עד השלב בו מגיע הכלב לבגרות חברתית. על כן, אלה שמנסים לצפות ולחזות, אינם אמינים. למרות זאת, מבחני מזג עשויים כן להיות בעלי ערך לצורך זיהוי כלבלבים שמגיבים ביתר למניפולציות מגע או שליטה – בכך שהדבר מהווה סימן לתגובתיות עתידית. בנוסף, עריכת ניסויים עשויה לסייע בזיהוי תכונות אופי אחרות, במיוחד אלו המבוטאות על ידי כלבים בכל גיל (שאינן דורשות בגרות חברתית כדי להיות "מופעלות") כמו פחד. זיהוי אינדיקטורים בלתי ישירים של שליטה עשוי להיות מאלף ותורם מידע, במיוחד אם הללו אינם תלויים בגיל. בדיווח אחד, למשל, דרגות פעילות גבוהות בקרב כלבלבים בני 4 חודשים תאמו שליטה (דומיננטיות) עתידית. במחקר אחר (זה שנערך בקרב גורי זאבים) נמדדה פעילות של חקרנות וסיור והיא תאמה באופן חיובי את דרגת השליטה בעת עריכת המבחן (למרות שערכה החיזויי לא נבחן). גם ההפך היה נכון – אותם גורים שהיו הכי פחות חקרניים ואלה שהכי פחדו מגירויים חדשים, היו נכנעים יותר באופן יחסי מבין אותו שגר. באופן אידיאלי, מבחן מזג אצל כלבלבים צריך להתבצע בעת האימוץ, וכן מחקרים נוספים נדרשים על מנת למצוא גורמי חיזוי אמינים לגבי גילאי 7 או 8 שבועות.  Van der Borg אחר כך פיתחו מבחן התנהגותי בקרב כלבים ששוכנו במקלטים, במאמץ לחזות האם הם יפגינו התנהגויות בעייתיות בבתים חדשים. הם עיצבו מבחן על מנת לגלות בעיות פוטנציאליות הקשורות לתוקפנות, פחד, צייתנות, חרדת נטישה והתנהגויות שונות. תוקפנות הושמה בקטגוריה דומיננטית אם הכלב נהם, חשף את שיניו, נקש בשיניו, נשך או הסתמר בתוספת לתנוחה גבוהה או בעלת בטחון עצמי. אם תוקפנות לוותה בתנוחה נמוכה – עם או בלי זחילה – רעד, קפיאה במקום או ניסיונות הימלטות, הדבר זוהה כקשור לפחד. כותבת מאמר זה דיווחה שעריכת מבחנים הצליחה לחזות התנהגות בבתים מאמצים חדשים טוב יותר מאשר חוות דעתם של אנשי צוותי המקלטים. תוקפנות בלתי מסוימת כלפי אנשים ותוקפנות קשורה באופן מסוים לאוכל או עצמות, נצפו במדויק לגבי 47% ו-43% בהתאמה בקרב כלבים שנבחנו.

סיכום:

תוקפנות המופנית כלפי בעלים היא תלונה נפוצה וכזו הגורמת לעימות רגשי רב. הערכה וטיפול של בעיית התנהגות מטרידה זו חייבת לפנות לבטיחותם של בעלים כמו גם לציפיות ריאליסטיות לגבי שיפור. אפשר לטפל בתוקפנות מתונה יחסית בשילוב של מניעת פגיעה, הגברת תבניות התנהגות בבית ושליטה בטוחה של הכלב, כולל אילוף לצייתנות כדי לתגמל את הכלב על יחס כבוד לבעליו. סביר הוא, שתוקפנות חמורה באופן חסר פרופורציות או בלתי צפוי תגיב פחות לטיפול. קיימות הוכחות מצטברות לכך שתוקפנות מונעת ע"י תורשה ונוירו-ביולוגיה. מחקרים שנערכו על חיות אחרות ומחקר מוקדם על כלבים מרמזים על כך שתוקפנות עשויה להיות מופחתת באמצעות טיפול תרופתי המשנה את הנוירו-כימיה של המוח. למרות זאת, טיפול כזה אינו מהווה ריפוי וצריך להיות מלווה בתוכנית שיטתית של בטיחות ושליטה בבית, הנמשכת לכל אורך החיים.

פנסיון כלבים בצפון

פנסיון כלבים בצפון ללא כלובים קיים על מנת לאפשר לכלבים שהייה בטוחה ורגועה ללא הבעלים. ישנה אפשרות למעון יום, לתקופות קצרות וגם לתקופות ארוכות

 group

קרא עוד

2illufאילוף כלבים בצפון

אנו מאמינים כי שיטת אימון היא על ידי בניית התקשורת והקניית הכלים המלווה בהבנה, אהבה, סבלנות והכרה ביכולות שלכם ושל כלבכם מתוך ידיעה שכלבכם לא נולד עם הידע מה נכון ומה לא, וכמובן בחיזוקים חיוביים, שיטה הנחשבת לטובה בעולם בין אדם לכלב ולא רק בין אדם לאדם.

שיטות האימון פועלות בצורה פרטנית, בכיתות אימון לגורים, מתבגרים ובוגרים ובכיתות שיקום מיוחדות.

קרא עוד

 

B-Accessibility