את שון אימצנו מקיבוץ עמי-עד ממשפחה אוהבת כלבים. כך כאשר אומצו הגורים, ווידאה המשפחה, כיצד הם נקלטים בבתיהם החדשים. שון היה הזכר השני משגר של עשרה גורים. סביב צווארו נתלה סרט אדום להבדלה משאר הגורים, וגם ללא הסרט ניתן היה לראות שהוא שונה, שקט, לא מתערבב עם שאר הגורים, מתבונן ובוחן את הסביבה. התנהגות הניתנת לפירוש כחוסר ביטחון לגור ואפילו פחד. עם הזמן נוכחתי לדעת כי זו הייתה "תבונה".
שון התלווה אלי לכל מקום עד אשר היינו חלק בלתי ניפרד. לכל מקום שאני הלכתי, שון תמיד הצטרף אלי, לטיולים, למסעדות, לאירועים חברתיים ואפילו לבית מלון הצלחנו להגניב אותו. מהיותי ילד אהבתי חיות, במיוחד כלבים. עם זאת שון לימד אותי אהבת כלב אמיתית, אהבה עם כל הלב. כך כאשר היה חולה, הזדהיתי עם כאביו, כשהיינו בנסיעות ארוכות ולא התאפשר לקחת אותו, הרגשתי את הגעגועים אליו. שון עבד איתי כמעט בכל תחום אפשרי במסגרת עבודתי עם כלבים: כלבים תוקפניים, כלבים פחדנים, כמגשר בקבוצות כלבים, עם אוכלוסיות ילדים בעלי צרכים מיוחדים והרשימה עוד ארוכה.
שון הוא הסיבה שהתחלתי לאמן כלבים. הוא היה המורה, ואני הייתי התלמיד, הוא היה מקור לגאווה ונטע בחיי שלווה והרבה ביטחון. מעולם הוא לא אכזב. שון פגש אנשים רבים בחייו, חלקם כאלה העובדים עם כלבים על בסיס יומי וגם פשוט אוהבי ומגדלי כלבים. כל מי שפגש את שון הביע פליאה מיכולות התקשורת שלו.
עם השנים הכירו את שון אנשים רבים, אשר כינו אותו "שון האגדי" כך הודבק לו הכינוי ושון אכן היה אגדה. שון היה איתי 12 שנים נפלאות. הוא היה חבר ובן זוג, לכן אינני יכול להיפרד משון, כי הוא היה חלק ממני, ולי תמיד נתן את הזכות להיות חלק ממנו. כאשר שון נפטר, לתקופה מסוימת מת חלק בי, אבל נשאר הרבה משון, הרבה כדי להמשיך את אותה הדרך בה התחלנו יחד. שונצ'יק יפה שלי , לאהוב אותם עם כל הלב הוקם בזכותך ומוקדש לך!