משי שלנו
מאת: איילת ורעות
איך אפשר לתאר במילים איזה מן אדם הוא גל כתב? איך אפשר בכלל להתחיל לתאר במילים אדם שהוא יחיד במינו?
כנראה שנצטרך להתחיל מההתחלה, עוד הרבה לפני שבכלל הכרנו, ובשביל זה נצטרך לספר לכם קצת על מיהי משי, הכלבה שלנו.
משי היא כנענית מעורבת, מתקרבת לגיל 5. היא נלקחה מבית שלא טיפל בה טוב, על מנת למצוא לה בית אחר.
מגיל חודשיים וחצי משי אצלנו, גורה קטנטנה וביישנית. אז עוד לא ידענו שהיא תשאר אצלנו לתמיד.
משי הייתה צריכה לחיות את החודשים הכי קריטיים בחייה, עד גיל חצי שנה, בבית בו היא בקושי יוצאת החוצה (רק לטיולים וגם זה בזריזות כדי שאף אחד לא יידע שהיא נמצאת במקום בו אסור להחזיק כלבים) ואינה מכירה אף אחד חוץ משתי הבנות שמגדלות אותה, אנחנו.
התוצאות הברורות מגדילה בצורה כזאת, שבו משי אינה נחשפה בגיל קריטי לאנשים, היא כלבה חששנית בעלת חרדת נטישה.
כשהיא הייתה בת 4-5 חודשים בערך, היא נלקחה לאילוף בפנסיון. 3 שבועות של ניתוק מוחלט מאיתנו והרבה געגועים. לאחר מכן הוסבר לנו איך להתנהג עם משי – כשיוצאים לטיול איתה, אנחנו יוצאות ראשונות מהדלת. למשי אסור לעלות על ספות כי אז היא תבין שהיא "מעלינו" ב"להקה". ובאופן כללי אסור לתת לה יותר מדי צומת לב ולא "לפנק" כדי שלא תחשוב לרגע שהיא ב"רמה" שלנו.
אם צריך לתקן את משי על משהו שעשתה לא נכון, נצטרך למשוך ברצועה על מנת להבהיר לה את זה. אם משי נובחת כשאיננו רוצים, נבהיל אותה עם פחית הרעשה (פחית שתיה מלאה בכמה אגורות בפנים). והשיא: משי צריכה להיות בכלוב טיסה, גם כשאנחנו בבית (כדי שתתרגל אליו), כדי לחנך אותה נכון ולפתור את חרדת הנטישה.
היא אולפה ב"שיטות חיוביות", או לפחות זה מה שנאמר לנו אז. אבל משהו שם פשוט לא הסתדר לנו, משהו לא הרגיש נכון, לא משנה כמה ניסו לשכנע אותנו וניסינו לשכנע את עצמנו.
המאלף שאילף אותה עשה זאת מרצונו הטוב, בחינם לחלוטין, משהו שבד"כ עולה אלפי שקלים. היינו אסירות תודה וקיבלנו כלבה שונה לחלוטין ממה שהבאנו למאלף. קיבלנו כלבה מחונכת.
אבל עם הזמן, ואני מנסה לקצר כאן כמה שניתן, משי נהייתה פחדנית לחלוטין מבני אדם. היא גם "התדרדרה" מ"דרך הישר" ואת המאלף הראשון לא היה ניתן להשיג בטלפון. גם לא את המאלפת שעבדה איתו. לכן התייעצנו עם עוד מאלף שאמר בגדול- עוד עבודה עם הכלוב, כמה שיעורי "חיזוק" והיא תחזור לעצמה. המאלף הזה אגב, ניתק קשר לחלוטין למרות הטלפונים החוזרים ונשנים מצידנו.
מלאות בתסכול, החלטנו לוותר על המאלף האחרון.
זמן לא רב לאחר מכן, התקיים "הפנינג כלבים" באזור מגורינו. בין השאר, נכחו שם מאלפים, ביניהם – גל כתב.
הסתובבנו בין המאלפים, קראנו עלונים, וניסינו למצוא את המאלף הבא של משי.
כשפגשנו את גל, התרשמנו מאדם נחמד מאוד, מרבה לחייך, והוא קרא את שפת הגוף של משי (שנכחה איתנו באירוע) כמו ספר. התרשמנו מרמת הצייתנות של הכלבה שלו, שהייתה שם אף היא, לכל מילה קטנה שיצאה מפי גל. היא הייתה מאושרת להקשיב לו וזה ניכר לעין כל אחד. קבענו להפגש לאבחון.
תוך כדי השיחה בינינו, עוד בפגישה הראשונה, עלה אצל גל החשד שמשי עדיין סובלת מחרדת נטישה. בהצעתו, צילמנו אותה בכלוב טיסה שלה בזמן שלא היינו בבית, וגילינו כלבה מבוהלת שזועקת אלינו ביללות קורעות לב.
מיותר לציין שהיינו בהלם מוחלט, ולא ידענו שהיא סובלת עדיין, כל השנים האלו. הבנו שהכלבה ה"מחונכת" שקיבלנו מהמאלף הראשון, היא בעצם כלבה מבוהלת ומבועתת.
בלי גל, לא היינו יודעת בכלל שיש למשי חרדת נטישה. בגלל שהייתה בכלוב, לא היו נזקים בבית, והבכי היה מתחיל רק אחרי שהיינו מתרחקות מהבית ולא שומעות אותה כלל.
מיד לאחר מכן נפגשנו עם גל וקבענו להתחיל טיפול שיקומי, בו משי תטופל בחרדת הנטישה שלה ואחרי הרבה שיעורי בית גם תגיע לכיתה עם עוד בעלי כלבים חששנים, דבר שלא שמענו עליו אף פעם אצל מאלפים אחרים (מאחר וזה דורש הרבה אנרגיות מצד המאלף ולא כל אחד מוכן להשקיע ברמה כזאת).
עבדנו הרבה עם משי בבית, עם ספר מיוחד שגל כתב במיוחד בשבילה, שמפרט בדיוק מה לעשות עם משי בבית. עם ליווי טלפוני ופגישות נוספות עם גל, חרדת הנטישה שלה נעלמה לחלוטין לאחר כמעט 5 שנים(!!!).
בעזרת הכיתה של גל לכלבים חששניים, היא למדה לא לפחד מאנשים זרים לה. כיום, היא מסוגלת להסתובב בקניון מלא באנשים ולהיות קשובה אלינו. בעבר, חוויה כזאת הייתה מוציאה אותה מריכוז והיא לא הייתה מקשיבה לנו כלל. אפשר לטייל עם משי ברוגע בלי שהיא תנבח על כל אחד שהולך לידה.
צריך באמת להכיר את משי ולהבין לעומק את העבר שלה, כדי לראות עד כמה היא התקדמה בעזרת גל. משי, בעבר כלבה חששנית ומופנמת, למדה לפרוח, לשמוח, היא יכלה סוף-סוף להוציא את כל האנרגיות שהיו עצורות בה, מאחר והייתה בכלוב לתקופה ארוכה מאוד בחייה. רק אחרי עבודה עם גל, למדנו באמת להכיר מי היא וכמה היא כלבה טובה שרק רוצה ללקק ולהנות מהחיים. משי היום היא כלבה מאושרת, בעלת בטחון עצמי!
שלא תבינו לא נכון, אנחנו לא אומרות שהכל באשמת המאלפים הקודמים של משי. אנחנו גם לא אומרות שלא התעצלנו לעבוד איתה. יכולנו לעבוד עם משי יותר, יכולנו לחנך אותה מלכתחילה בצורה נכונה, אבל הכל נבע מחוסר ידע וחוסר ידע גורם לטעויות. אנחנו מאשימות בעיקר את עצמנו בזה שמשי גדלה להיות כלבה פחדנית ותלותית.
כל המאלפים שהיינו אצלם עבדו ב"שיטות חיוביות" – אף אחד לא הרביץ למשי ולא צעק עליה.
אבל מה שהיה שונה אצל גל זה הגישה שלו. והיום, מעל לשנה שאנחנו בקשר איתו, אנחנו מתחילות באמת להפנים ולהבין עד כמה הוא שונה מכל מה ששאר המאלפים בארץ מציעים.
גל עובד מהלב, ואם משהו לא מסתדר לו, הוא לא יבצע אותו. אם הוא רואה שלכלב לא נוח, הוא לא ילחץ עליו וידרוש ממנו עוד בכל זאת (משהו שמשי הכירה טוב מאוד ממאלפים קודמים).
עברנו הרבה מאלפים כשחיפשנו את ה-מאלף המתאים למשי. וכולם, בלי יוצא מן הכלל, השתמשו בכלוב טיסה, בקולרי חנק, ואם צריך אפילו חשמל. למרות שהם אומרים שהם משתמשים ב"שיטות חיוביות", כי זה מה שהם למדו. אבל ההבדל בין גל לביניהם הוא הרבה מעבר לזה. גל לא חש צורך לדבר לכלב בטון "תקיף". הוא לא חש צורך להגביל את הכלב איפה הוא יישן בבית – על הרצפה או על הספה. הוא לא חושב שכלב צריך לצאת אחרי הבעלים שלא והוא עובד לפי מה שמתאים לאותו כלב ספציפי!
גל לא מפחד לעבוד בשיטות שונות מכל מה שבתי הספר לאילוף מלמדים, הוא עושה מה שטוב לכלב גם אם זה אומר עבודה מעט יותר קשה לבעלים שלו. העיקר שהכלב לא יסבול בתהליך.
אחד הדברים הכי יפים אצל גל זה שהוא מפקפק בכל דבר, בין אם הוא מדעי או לא. הוא טוען שעד כמה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על כלבים, אנחנו לא יודעים כלום. וזה נכון. איך אדם, עם כל המדע שקיים בעולם, יכול להבין עד הסוף חיה שהיא שונה ממנו? אף פעם לא נדע לגמרי איך הכלבים חושבים, ואיך הם מתנהלים. אנחנו רק חושבים שאנחנו יודעים.
ולכן, כל המדע שבעולם, כל המאלפים שמשי ראתה, לא ידעו לעזור לה – עד שהגיע גל.
כי משי לא הסתדרה עם כלוב הטיסה כמו רוב הכלבים. משי לא יכולה שידברו אליה בקול "תקיף", היא כלבה כל כך עדינה ושברירית שהיא מסוגלת לעשות צרכים מרוב פחד אם רק תרים עליה קול. בגלל הצורה שבה חונכה, אם הייתה פוקד עליה לשבת או לשכב, היא הייתה מתקפלת מפחד, לא משנה כמה עליזות תהיה בקול שלך כשתבקש ממנה לעשות זאת. בעזרת גל, משי כיום מקשיבה לנו ויושבת עם כשכושי זנב ואפילו "נזרקת" על הרצפה מרוב התלהבות שמבקשים ממנה להיות ב"ארצה". בעזרת גל, למדנו יותר נכון איך לתקשר עם משי, איך להכיר אותה טוב יותר ולמדנו לקבל אותה כמו שהיא – עם כל היתרונות והחסרונות שבה. אנחנו גם הרבה יותר נהנים לגדל אותה כי למדנו שלא צריך להיות סוהר בבית סוהר כדי שכלב יקשיב לך. אפשר לבקש ממנו לעשות דברים בקול שמח ועם הרבה התלהבות, והוא יעשה זאת עבורך בצייתנות – מתוך אהבה.
יש לנו עוד עבודה לפנינו אבל גל תמיד שם, לאורך כל הדרך, מלווה ודואג לשמור על קשר, גם כשאנחנו שוכחות לעדכן אותו מה קורה עם משי.
לא משנה מה, אנחנו יודעים שגל תמיד יהיה שם. הוא אפילו עזר לנו עם עוד 2 כלבים שלנו, למרות שלא קיבל על זה אפילו אגורה אחת. ועזר לאחת מהן, כלבה בת 10(!!!), להתגבר אף היא על חרדת הנטישה שהייתה לה.
יש עוד הרבה דברים מיוחדים בגל, דברים שאי אפשר לתאר בכתב. צריך להכיר אותו ולראות את העיניים שלו כשהוא מדבר על כלבים, כשהוא רואה שהוא עזר לעוד כלב, כדי להבין כמה עמוקה האהבה שלו לידיד הטוב ביותר של האדם. ואנו מקוות שיהיו בעתיד עוד מאלפים שחושבים ועובדים כמו גל, מתוך כבוד, הערכה ואהבה לאותם יצורים עדינים.
גל לימד אותנו המון, ואנחנו מאמינות שזאת רק תחילת הדרך. יש עוד כל כך הרבה מה ללמוד ממנו.
אנחנו מודות לו על ההשקעה והזמן שהעניק לנו, אנחנו כיום בעלים שונים לכלבה שונה לחלוטין. וטוב לדעת שיש אדם כל כך מיוחד ויוצא דופן מכל הסובבים אותו.
