שפת הכלבים
מאת רוג'ר אבראנטס (Roger Abrantes)
מאמר זה נלקח מהספר "שפת הכלבים" שכתב רוג'ר אברנטס.
הספר כבר לא נמצא בדפוס, ובכל זאת האינפורמציה עדיין תספק לנו הבנה בהתנהגות הכלבים.
התנהגות חריגה
התנהגות חריגה הנה התנהגות שמבחינת התכיפות שלה שונה מהתנהגות ממוצעת של מין, גזע או אוכלוסייה מסוימים במקום מסוים ובזמן מסוים.
ההבדל בין התנהגות חריגה לבין התנהגות פתולוגית הוא, שהאחרונה מערבת הבדלים גדולים יותר מבחינה איכותית, כאשר התנהגות חריגה היא הגזמה של הנורמה.
למשל, אם כלב מתנהג בתוקפנות קיצונית בכל פעם שהוא רואה כלב אחר מאותו מין, הוא מגלה התנהגות חריגה. בכל אופן, התנהגות זו לא תהיה פתולוגית, אלא אם כן היא באה בעקבות שינויים הורמונליים או אורגניים במוח.
התנהגות נורמאלית, התנהגות פתולוגית
תוקפנות
למילה תוקפנות יש בדרך כלל קונוטציה שלילית. היא בדרך כלל נקשרת למאבק ולאלימות, אך ישנם מדענים הטוענים, כי תוקפנות היא הדבר המאפשר מערכת יחסים אישית – היא בעצם הבסיס לידידות ולאהבה.
תוקפנות היא אנרגייה הנובעת מדחף רב משמעות, והיא מתעוררת כאשר פוגשים בקונספציפי (Conspecific). קונספציפים מתחרים על משאבים חיוניים, כמו מזון, טריטוריה ושותפים למין.
חשוב מאוד שלבעלי חיים יהיו מנגנונים מסוימים, דרכם הם יוכלו לשלוט באחרים. תוקפנות היא הדחף הנמצא מאחורי רצונו הראשוני של פרט אחד להרוג אחר, או יתרה מזאת, לסלק אותו מהשטח.
לדוגמה, אויבו הרציני ביותר של נמר צעיר, חוץ מהאדם, הוא נמר זכר מבוגר, אולי אפילו אביו.
בכל אופן, בעלי חיים אחרים הבינו שהם זקוקים לעזרה מקונספציפים על-מנת לשרוד.
לא מדובר בתודעתו של היחיד, אך מבחינה מסוימת כן – בנסיבות מסוימות החזק ביותר ישרוד. למשל, לזאב בודד קשה להשיג מזון עבור עצמו, לשני זאבים יהיה הרבה יותר קל, ושלושה כבר יכולים להתחיל לצוד באופן שיטתי.
בתוך מינים מסוימים, הסלקציה הטבעית תעדיף את הפרטים המסוגלים לדכא את תוקפנותם בדרך הטובה ביותר ובמקום זאת לשתף פעולה.
התוקפנות כאן לא בהכרח נעלמת, אלא לובשת צורה אחרת של טקסים: טקסי ברכה, התנהגויות פיוס ומתן הוראות לפי מעמד.
במקום להרוג זה את זה, בעלי החיים עורכים טקסים, שם הם יכולים להראות חלק מתוקפנותם המקורית בלי להזיק זה לזה.
למרות שהם אולי למדו להפוך את תוקפנותם לטקס, בעלי חיים עדיין יהיו תוקפניים אם יפגשו זרים.
להקת זאבים לא יכולה לגדול עד אין סוף. כאשר לחברי קבוצה קטנה יש יותר סיכויים לרכוש מזון מאשר לזאב בודד, להקה גדולה מדי תסתור את האינטרסים של עצמה, כלומר, זאבים תמיד יטו לסלק מדרכם בעלי חיים שאינם חברי הלהקה שלהם.
בעלי חיים מאוד תוקפניים צריכים להכיר זה את זה. למשל, אם בעל חיים יתקיף קוספציפי בדרגה גבוהה יותר פעמים רבות, זו יכולה להיות טעות פטלית.
טקסים ששני פרטים עורכים הינם ייחודיים לשניהם, וכך הם לומדים להכיר זה את זה. בעלי חיים אחרים החיים בקבוצות, כמו עכברושים, לא מכירים זה את זה מבחינה אישית – הם רק יודעים אם הם באותה קבוצה או לא.
עכברושים אינם עורכים את הטקסים שאנו רואים אצל בעלי חיים אחרים, כמו זאבים, כלבים, אווזים, שימפנזים ובני אדם.
תוקפנות איננה מובילה להתנהגות התגוששותית; היא הסיבה לקשר בין פרטים.
מידת התוקפנות של מין או אוכלוסיה מסוימים מוגדר על-ידי סלקציה.
בחברה בה כל הפרטים תוקפניים, למוטנט שוחר שלום יהיו יותר סיכויים לשרוד, כי הוא לא ייאבק באותה תדירות כמו אחרים.
באוכלוסיה של פרטים שוחרי שלום, למוטנט תוקפני יהיו יותר סיכויים לשרוד, כי הוא ינצח בכל המאבקים שיהיו לו.
תוקפנות רבה, מעטה או חסרה באוכלוסייה היא תוצאה של גורמים רבים, כולם קשורים לשימור עצמי.
אף בעל חיים איננו רק תוקפני, ואף בעלי חיים איננו נמנע מתוקפנות לגמרי.
תוקפנות היא תכונה כמותית, תלוי בתועלת שהפרט יפיק ממנה בנסיבות מסוימות.
הפרט בעל הסיכוי הרב ביותר להישרדות, יהיה גם בעל הסיכוי הרב ביותר להזדווגות מוצלחת ויהיה לו צאצא שיירש 50 אחוז מתכונותיו.
הכלב התוקפני חושף את שיניו. אם הוא גם דומיננטי, כלומר, בטוח בעצמו, אוזניו תהיינה מורמות, שפתיו פשוקות, עמידתו איתנה, מבטו ממוקד וגופו ייראה גדול וקשיח יותר.
אם הוא כנוע, כלומר, לא בטוח בעצמו, אוזניו תהיינה שטוחות, שפתיו משורבבות, מצחו שטוח ועיניו צרות.
הוא יצטמק כך שגופו ייראה כמה שיותר זעיר, והוא יתהלך בשפיפות על הרצפה.
עד כמה ברורים סימנים אלה ומתי הם יופיעו ביחד תלוי בנסיבות, במעמד וכו'.
תוקפנות איננה מחלה, אך היא יכולה להיות הסיבה להתנהגות פתולוגית.
אם פרט ממין ו/או מאוכלוסיה מסוימים מראה בזמן מסוים סימני תוקפנות שונים מהממוצע מבחינה איכותית ו/או כמותית, ניתן לראות זו כהתנהגות חריגה.
כלבים מסוימים יראו תוקפנות מוגזמת כאשר כלבים אחרים ייראו בלתי מגיבים. אם לא נטפל בהתנהגות זו במשך הזמן, היא תוכל להתפתח להתנהגות פתולוגית.
אז תוקפנות יכולה לבוא כתוצאה מגורמים שבאופן רגיל לא יגרמו לה.
תוקפנות משתנה בעוצמתה וניתן לראות זאת בבירור בצורה בה הכלב מבטא אותה בגופו ובפניו.
התנהגות התגוששותית, פחד, דומיננטיות, כניעה, דחף, טקסים, בעלי חיים חברתיים, ברכות, סלקציה, התנהגות פתולוגית.
התנהגות אללומימטית (Allelomimetic Behavior)
התנהגות אללומימטית הנה התנהגות מדבקת, כלומר, התנהגות המשפיעה על אחר לעשות את אותו דבר.
כלבים מתנהגים בצורה אללומימטית במקרים רבים. תופעה זו הנה לעתים תכופות בעלת יתרון עבור בעלי חיים חברתיים המשתמשים בה.
בקרב חיות המשמשות לטרף, כמו צביים, זברות או חיות פרא אחרות, פרט אחד יכול לגרום לכל העדר לברוח.
תכונה זו חשובה לשימור עצמי עד כדי כך, שעדיין יש אותה לחיות מבויתות כמו כבשים, פרות וסוסים.
טורפים חברתיים מגלים תכונות אללומימטיות למטרות ציד.
אם פרט אחד בלהקה רודף לפתע אחרי טרף אפשרי, הוא עלול לגרום לכל הלהקה להצטרף לרדיפה.
גם את יללת הזאב ניתן לראות כאללומימטית, כאשר זאב אחד מתחיל לייל, כל הלהקה תצטרף, במקהלה, במיוחד אם לזה שהתחיל את היללה יש מעמד גבוה בלהקה.
כלבים מראים בבירור סימנים של התנהגות אללומימטית, כשהם נובחים בעקבות נביחותיו של כלב השכן או כשהם רודפים אחרי ילדים משחקים.