קופרופאגיה – אכילת צואה

מאת: אריק פורמייסטר

סקירה כללית

קופרופאגיה (מוגדרת כאכילת צואה על-ידי בעלי חיים. בעלים רבים פונים לווטרינרים שלהם עם תופעה זו. מאחר שלא נעשו מחקרים רבים על התנהגות מסוימת זו, לווטרינר בדרך כלל אין מספיק אינפורמציה לתת לבעלים. מחקר זה מיועד לספק אינפורמציה אפידמיולוגית (epidemiological) (של תורת המגיפות) על צורה זו של התנהגות בקרב אוכלוסיית הכלבים, הגיל בו התופעה מתחילה, הגיל בו היא נעלמת, ופיסות מידע שונות אחרות שמהן ניתן יהיה ליצור בסיס לחקר התנהגות מאוד חשובה זו.גורמים אפשרייםאכילת צואה יכולה לבוא כתוצאה מבעיות רפואיות שונות.

החשובות מביניהן הן אי ספיקה של הלבלב (Exocrine Pancreatic Insufficiency), דלקת הלבלב (Pancreatitis), דלקות מעיים, תסמונות של אי ספיגה (Malabsorptive Syndromes) ואכילת יתר (במיוחד מאכלים בעלי אחוז גבוה של שומן). בכל אופן, במצבים כאלה, יבואו קודם כל תסמינים רבים חוץ מאכילת צואה, בעיקר שלשולים. אכילת צואה היא רק פן קטן של מצבים רפואיים אלה. הועלו תיאוריות התנהגות שונות באשר לסיבה שבגללה כלבים אוכלים צואה. חשוב כרגע להגדיר סוגים שונים של קופרופאגיה. אוטוקופרופאגיה (Autocoprophagia) – בעל החיים אוכל את הצואה שלו עצמו. קופרופאגיה אינטרא-ספציפית (Intraspecific Coprophagia) – בעל החיים אוכל את צואתם של בני מינו. קופרופאגיה אינטר-ספציפית (Inter-specific Coprophagia) – בעל חיים אוכל את צואתם של בני מין אחר (כלב אוכל את צואתם של חתול, צבי, ארנב וכו'). להלן יידונו מספר הסברים התנהגותיים לקופרופאגיה.התנהגות מסוימת לקבלת תשומת לב: כאשר כלב אוכל צואה, בעליו נוטה לנזוף בו, מכאן – הוא נותן לו תשומת לב. תופעה זו יכולה להיות תולדה של מצב רפואי שהביא לקופרופאגיה מלכתחילה, וכעת, כשהמצב הרפואי השתפר, בעל החיים ממשיך לאכול צואה על מנת לקבל תשומת לב מבעליו. תופעה זו איננה סבירה בקרב בעלי חיים המקבלים יחס טוב, בכל אופן, כי הם בכל מקרה יקבלו את כל תשומת הלב שהם צריכים בלי למשוך אליהם תשומת לב שלילית. נושא זה נבדק במחקרנו.התנהגות אללומימטית (Allelomimetic Behavior): הכלב רואה את בעליו מרים את הצואה ולומד ממנו לעשות זאת.התנהגות נלמדת: הכלב רואה כלבים אחרים אוכלים צואה ומחקה את הפעילות שלהם, כלומר, 'לומד' זאת מכלבים אחרים בתוך משק הבית או מאלה הגרים ליד. מכאן השאלה – מה גרם לכלב הראשון לאכול צואה? נושא זה נבדק במחקרנו.
התנהגות אימהית: כלבה עם גורים לעתים תכופות תאכל צואה, והתנהגות זו היא נורמלית. ישנן תיאוריות רבות לסיבה שבגללה הכלבה עושה זאת, ביניהן לשמור על ניקיונה של המאורה ולמנוע מריח הצואה למשוך טורפים.
התנהגות שתלטנית: היו דיווחים על כלבים כנועים האוכלים צואה של כלב אחד או יותר כלבים שתלטנים באותו משק בית. ישנן דוגמאות אחרות בטבע בהם החברים הכנועים של קבוצה משתתפים בהתנהגויות לכאורה יוצאות דופן.
חיזוק: יש משהו באכילת הצואה עצמו המחזק את ההתנהגות. אחד הגורמים יכול להיות טעם. הכלב פשוט אוהב לאכול צואה, אז הוא עושה זאת. דבר זה הנו המכניזם באכילת צואה של בן מין אחר, כמו אכילת צואה של חתולים.
התנהגות בגלל מספר האכלות: אנשים רבים מאכילים את כלביהם רק פעם ביום. חלקם מניחים, כי באופן טבעי כלבים רוצים ביותר מארוחה אחת במשך היום, והם מאמינים כי אכילת הצואה באה במקום הארוחות הנוספות.
אפשרויות טיפול: טיפולים אלה הם סיכום כל הדעות של כותבי מחקר זה. אין לנו גושפנקה על יעילותם של טיפולים אלה, ואנחנו לא מעודדים שימוש במוצרים המומלצים.
דעתנו באה על מנת ליידע את מי שמעוניין במה השתמשו בעבר ובדעת הכותבים על טיפולים אלה. מחקרנו יספק נתונים אובייקטיביים יותר על יעילותם של כמה מטיפולים אלה.
מרכך בשר: מספר אנשים משערים, כי תוספת של אנזימים שונים לדיאטה של בעל חיים קופרופאגי יכולה לעזור. החשד הנו, כי אנזימים אלה מפרקים יותר מהחומרים המזינים בדיאטה של הכלב, כך שהוא מקבל תזונה הולמת ולא צריך לאכול את צואתו על מנת לקבל את החומרים המזינים המתאימים. ישנם דיווחים מסוימים כי טיפול זה עובד.
אסור (Forbid ™ ®): זוהי תוספת מזון בצורת אבקה שמוסיפים למזונו של הכלב. חושבים, כי האבקה גורמת לכך, שלצואתו של כלב קופרופאגי תהיה טעם גרוע . שים לב, כי צריך להוסיף אותה למזונו של הכלב שאת צואתו אוכלים. ניתן להשיג אבקה זו רק על-ידי מרשם מווטרינר. היעילות עדיין לא הוכחה לשביעות רצונם של הכותבים. שים גם לב, כי ניתן לתת אותה רק לכלבים, כך שזה יהיה רק יעיל במקרים של אוטוקופרופאגיה או של קופרופאגיה אינטרה-ספציפית.
הרתע (Deter ™ ®): זוהי גלולה הניתנת לכלב עם מזונו. כמו אסור, מאמינים כי הרתע גורמת לצואה להיות חסרת טעם. אפשר להשיג אותה גם ללא מרשם מווטרינר, אבל הכללים של אסור חלים גם עליה.
הוספת טעם רע לצואה: זהו, כנראה, הטיפול השכיח ביותר נגד קופרופאגיה. הבעלים אמורים לשים רוטב חריף, לדוגמה, על או בתוך הגללים. ההשערה היא, כי הכלב יאכל את הגללים בעלי הטעם הרע, יגיב לכך בהרגשת בחילה (בגלל הטעם הרע) ובסופו של דבר יפסיק עם התנהגות זו. לשם היעילות, כדאי לעשות פעולה זו כל הזמן, כלומר, לשים רוטב חריף או משהו מבחיל אחר על הגללים על מנת שהכלב יקשר את הטעם הרע עם אכילת הצואה.
הכותבים מאמינים, כי הכי טוב פשוט להרים את הגללים מהקרקע. חוסר גישה לצואה היא אופציית הטיפול היעילה ביותר (מתוארת להלן). יהיו כלבים שיפסיקו לאכול צואה אם המעגל יישבר ופשוט לא יהיו גללים יותר על הקרקע בעקבות איסופם על-ידי הבעלים, כך ששיטה זו הנה אמצעי הרבה יותר קל, פשוט ויעיל של פיקוח על קופרופאגיה.
נזיפה/ענישה: אלו הן שיטות שכיחות של ניסיון לגרום לבעל חיים להפסיק עם צורות התנהגות מסוימות. נביחה היא דוגמה טובה – בעלים מאמינים, כי אם הם יגערו בחיית המחמד שלהם בגלל נביחה, הכלב יפסיק לנבוח. ענישה וחיזוקים כמעט אף פעם לא עובדים וצריך להשתמש בה אך ורק כמפלט אחרון. בעצם, ענישה וחיזוקים יכולים לגרום לתופעה מוגברת של קופרופאגיה, כי הכלב שם לב שהוא מקבל תשומת לב (נזיפה) כאשר הוא אוכל צואה.
התעלמות: בעלים משתמשים בתופעה זו לעתים תכופות כי הם מבינים שכלבם ירצה תשומת לב בעקבות אכילת הצואה, ולכן הם מתעלמים מהכלב בעת אכילת הצואה. הדבר, כנראה, עדיף מנזיפה וענישה, אבל בוודאי לא יעיל כמו עידוד של התנהגות טובה (כמו לבוא כאשר קוראים לך).
איסוף: זוהי אסטרטגיית טיפול בה מונעים מבעל החיים גישה לצואה. במקרים קיצוניים של קופרופאגיה, צריך לשים על הכלב מחסום לוע כאשר הוא יוצא החוצה על מנת שלא יאכל צואה. בעת הטיול, מספיק איסוף הגללים זמן קצר לאחר שהכלב עשה את צרכיו, דבר שימנע ממנו את אכילת הצואה. דבר זה עשוי פעמים רבות לשבור מעגל התנהגות זה, כפי שמתואר למעלה תחת נזיפה/ענישה.
כימיקלים אחרים: ישנם עשרות טיפולים כימיים מדווחים נגד קופרופאגיה, כולל תרופות הומיאופתיות. כמובן, רק ידע אנקדוטי זמין בהקשר לתרכובות אלה. בין התוספים שהוצעו היו גרעיני דלעת, סוכריות מנטה לרענון הפה, פפאיה, גרעיני אניס (Anise seeds) ואננס.
מחסום לוע: אם הכלב קופרופאגי כאשר הוא ללא השגחה או אוכל את הצואה ישר כשהיא יוצאת, מחסום לוע יכול להיות פתרון פרקטי לבעיה. אם איננו מפריע לכלב יותר מדי והוא לא צריך לחבוש אותו למשך שעות, המחסום יכול להוות את אחת הדרכים היותר פרקטיות לטיפול בכלב קופרופאגי שלא נמצא תחת השגחה.
המתנה: מבחינה אנקדוטית, קופרופאגיה הנה תופעה שבדרך כלל מתבטאת בכלבים צעירים יותר. בעלים רבים מדווחים, כי כלבם מפסיק עם זה בסופו של דבר. למרות שאי אפשר לקרוא לזה בדיוק טיפול בבעיה, ישנו סיכוי רב שככל שהוא ילך ויתבגר, הכלב תופעת הקופרופאגיה אצלו תלך ותפחת.
חיזוק: עידוד צורת התנהגות אחרת במקום קופרופאגיה. כאשר הכלב מתחיל לאכול צואה, הבעלים יכול לתת מגוון פקודות, כמו "עזוב את זה", "בוא הנה", "שב" וכו', על מנת להסיח את דעתו של הכלב כדי שלבעלים יהיה מספיק זמן לאסוף את הצואה ולגרום לכלב לשכוח בכלל שרצה לאכול אותה.
שילוב: כמעט בלתי אפשר להמליץ על שיטה טיפולית אחת ויחידה בקופרופאגיה שתהיה הטובה ותעבוד אצל כל הכלבים, כיוון שהסיבות האמיתיות להתנהגות זו אינן ידועות, ואיננו יודעים בדיוק אלו תראפיות לשינוי ההתנהגות תהיינה היעילות ביותר. דעתו של כותב זה היא, כי השילוב בין עידוד צורות התנהגות רצויות לבין איסוף הגללים יהיה הטוב ביותר לטיפול בקופרופאגיה. משמעויות בריאותיותרוב הזמן קופרופאגיה היא סתם הרגל שנראה מגעיל לבעלים אבל לכלב שאוכל את הצואה לא ממש נגרם נזק. למרות זאת, ישנם כמה מקרים חשובים יוצאים מן הכלל. האפשרות השכיחה ביותר היא הכנסת טפילים לתוך הגוף. בדרך כלל יקרה דבר כזה, אם הכלב יאכל את צואתם של כלבים זרים או את צואתה של חיית פרא (כגון, צבי) שלהם טפילים בתור הגוף. כלב שמקבל תרופות נגד תולעים ואוכל את צואתם של בעלי חיים אלה בדרך כלל לא יימצא בסכנה להידבק בטפילים אלה. למרות זאת, הסיכוי להידבק בטפיל מבעל חיים זר (במיוחד חיות פרא) מאוד ממשי, ועד כמה שניתן, כדאי למנוע מהכלב לאכול צואה כזו.בנוסף לטפילים תוך-גופניים, ישנם אורגניזמים כמו טוקסופלאזמה גונדי (Toxoplasma Gondii) המועברים דרך צואת חתולים. אורגניזם זה יכול לגרום לכלב למגוון בעיות, כולל CNS ונזק לשרירים. לכן, עד כמה שניתן, נסה להרחיק את הכלב מצואת חתולים.ייתכן גם, כי זבובי הלארווה (רימה) (Fly Larvae), חיידקים זרים, פטריות וכו' נמצאים בצואה שעמדה זמן רב מדי. עד כמה שניתן, עדיף לוודא שהכלב יימנע ממקורות מחלה אלה. בזמן הטיול עם כלבך, ודא להרחיק אותו מצואה של זרים, ובהקדם האפשרי נקה בחצרך כל צואה שעמדה זמן מה. מחלות ויראליות חשובות מסוימות של כלבים יכולות לעבור גם במסלול הפוקאלי-אוראלי והידבקות במחלה יכולה גם לבוא כתוצאה מקופרופאגיה של צואת כלבים מזוהמת. הפטיטיס (שחמת הכבד – צהבת) ופארו-ווירוס של כלבים (Canine Parovirus) הן שתי מחלות חשובות שניתן להעביר בדרך זו. המזל הוא, כי כלבים מחוסנים נמצאים בסיכון נמוך.