אלימות כלפי כלבים
מאת : גל כתב
"מי שהוא אכזר על חייתו איך ירחם על זולתו"
אברהם בן חסדאי הלוי
אלימות בכלבים מתרחשת יום יום, שעה שעה. אין מדובר באנשים חולים בנפשם, המתעללים בכלבים, אלא הכוונה לאנשים מן השורה, אוהבי כלבים. אנשים, אשר מוקירים את כלביהם ומכנים אותם "בני משפחה".
תופעה זו מתחילה מהציפיות שלנו מהתקשורת עם הכלב ומהגדרות תקשורת זו. לכן פונים לא פעם לבעל מקצוע המנחה אותנו: "תקן אותו","תן תיקון מהיר", "תן תיקון יותר חזק".
ממתי יש צורך "לתקן" את הכלב? מה הוא מקולקל? עצם התייחסותנו באופן זה לכלב זו יהירות, והדרישה מהכלב לתפקד כרובוט, כאשר קוראים לו, גם היא שגויה. בני האדם מאומנים בתקשורת ווקאלית מיומם הראשון, וגם הם אינם מצליחים תמיד לשמוע, כאשר מישהו קרוב קורא להם, כי באותו הרגע הם עסוקים בשיחה מעניינת. קל וחומר הכלבים. השפה הרווחת בקרב כלבים היא שפת הגוף, ובאמצעות שפה זו יש להתחיל את בניית התקשורת עימם. יש לזכור, כי כלבים לא נולדו עם הידע, איך לחיות ב"שלום" עם בני האדם, ותפקיד הבעלים של הכלב הוא להדריך ולאמן אותם לחיים משותפים.
בנוסף לכתוב במאמר זה, שימוש בכלים המוזכרים, כולל תיאוריית הדומיננטיות, משנים את רמות הקורטיזול בגוף הכלב כך שזה מעלה את רמות החרדה ונגזר מזה מוריד את רמת הקליטה של הכלב.
כיום, שלא כבעבר, ישנם מחקרים רבים המוכיחים חד משמעית כי השימוש בגישות חיוביות, שימוש באמצעי בניית תקשורת אשר אינם כוללים ענישה (אמצעי ענישה = הפחדה, הכאבה, תיאוריית הדומיננטיות דהיינו "להראות לכלב מי הבוס", חנקים, דוקרנים, חשמל, פחיות רעש וכו') בונים את התקשורת עם הכלב ללא תופעות לוואי ומשפרים את איכות חיי הכלב ושל הבעלים. בגישות חיוביות מגיעים לרמות הגבוהות ביותר של תקשורת כלבי נחייה, כלבי נכים, כלבי גילוי סמים, כלבי הגנה ותקיפה ועוד ועוד שימושים כמובן לא רק בכלבי עבודה גם בכלבים החיים את חייהם כחיות מחמד.
כלים קיימים והגדרות:
ברוב המקרים הכלים בונים את הגישה לכלב.
שימוש בתקשורת עם הכלב במשיכות קצרות וחזקות- הכלב קשור ברצועה לקולר, ובעקבות כל "טעות" מושכים ברצועה המחוברת לקולר של הכלב. בדרך זו גם האדם העדין ביותר הופך להיות אלים לכלבו במשיכה הקצרה הזו.
קיימים שלושה סוגים עיקריים של קולרים ל"אילוף" והנזקים שלהם רבים, המשותף להם היא הגישה:
- שימוש ל"אילוף" עם הקולר הרגיל – הרצועה מחוברת לקולר רגיל, והכלב מקבל "תיקונים" של משיכות קצרות וחזקות. מצב זה אינו שונה מרצועת החנק. הגישה הנבנית ביחס לכלב היא אותה גישה. בשני המצבים הכלב מקבל מכה באזור הגרון, מכה שעלולה לפגוע, גם ללא כוונה, בפיקת הגרון של הכלב. יש לזכור, כי הגרון הוא אזור רגיש, ופיקת הגרון רגישה במיוחד. ניתן להמחיש זאת לאדם על-ידי שימת היד על פיקת הגרון האישית ולחיצה עליה. מיד נוצרת תחושה לא נעימה. אדם, המקבל מכה באזור זה, עלול למות. כך גם הכלבים רגישים באזור זה. גם אם בעל הכלב "עדין" בגישה זו, הרי כאשר הכלב מוסח, הבעלים ממשיך באותה גישה, ובמקום המשיכות הקטנות ש"עבדו" קודם לכן, האדם העדין הופך להיות מפלצת, כי הוא מגביר את עוצמת משיכותיו.
בעקבות מחקרים שנעשו מצאו כי שימוש במשיכות בקולר גורמות לשברים מקרוסקופיים בחוליות שבעורף ושטפי דם באזור הגרון. - שימוש ל"אילוף" עם קולר חנק – שימוש בקולר מתכת (שרשרת טבעות ממתכת), המתהדק על צוואר הכלב ומכה באזור חוליות העורף ובאזור הגרון של הכלב.
- שימוש ל"אילוף" עם קולר דוקרנים – קולר חנק בעל קוצים הפונים לתוך צוואר הכלב.
המשותף לכל הקולרים הללו היא הגישה של הבעלים לכלב. זוהי גישה אלימה וחסרת סבלנות לכלב, הכוללת "תיקונים חדים", הרמות קול ותסכול רב בקרב הבעלים, כי כל קולר מהווה שלב מתקדם יותר בהתעללות האדם בכלב, וכך בעלים, הרואה שהמשיכות עם הקולר הרגיל כבר אינן פועלות על כלבו, עלול לעבור לקולר חנק ואף לקולר עם דוקרנים.
בדרך זו ההנחה של האדם היא שהוא ישפר את התקשורת עם הכלב, כאשר יפגין כלפיו אלימות הולכת וגוברת. זאת ועוד, כאשר האדם מושך ברצועה, ובצידה השני הכלב שפוף אוזניים לאחור, והאדם משבח אותו במילים "כלב טוב", נבנית תקשורת חד צדדית ללא התחשבות ברגשות הכלב באותו הרגע ובהתייחסות שלו למצב הלמידה. יש לזכור, כי רמת הקליטה של הכלב היא ירודה מאוד כאשר הוא מפוחד.
הדרך הנכונה ליצירת תקשורת עם הכלב:
תקשורת עם הכלב הוא נושא שצריך לעבוד עליו עם הכלב ולשמור עליה. יש להתחיל בכך מהיום בו מגיע הכלב הביתה: תחילה יש ללמוד להכיר את הכלב, בעיקר- מה מושך את תשומת ליבו. באמצעות אותו גורם המושך את תשומת ליבו ניתן לחזק ולתגמל את הכלב. רק בדרך זו התקשורת בין הבעלים לכלבו תהייה איכותית ללא תופעות לוואי, בניגוד לדרכים האלימות שהוזכרו קודם לכן.
יש להימנע בהגדרות כלב מסוים, למשל- ככלב דומיננטי, כי בעצם ההגדרה עלול הבעלים להתנהג לכלבו בדרך שגויה, מה גם שאחוז קטן מאוד מהכלבים נולד כדומיננטי.
הגישה לכלב צריכה להיות מבוססת על סימני ידיים, כי זו השפה הרווחת בקרב כלבים, שפת גוף. לכן קל לכלב לקשר פעולות לשפה שהוא מכיר. לאחר קישור זה יש לחבר לשפת הגוף את הסימנים הקוליים.
כן יש לזכור, כי כל פניה לכלב – סימן קולי או סימן עם היד – הם סימנים ולא פקודות.
קיים הבדל התנהגותי בולט בין אדם, שהודרך לעבוד עם סימנים, לבין אדם, שהודרך לעבוד עם פקודות. הבדל זה מתבטא בסבלנות ובהתנהגות המילולית והפיזית שלו כלפי הכלב, וכן ההבדל מתבטא בסביבה הפיסית בה מתקשר האדם עם כלבו.
יש להבין, כי כאשר מתנהגים ברגישות אל הכלב, הוא יפתח רגישות אל הבעלים.
אין זה עומד בסתירה לכך, שניתן להציב גבולות לכלב וללמדו איך להתמודד עם הרגשת תסכול, אבל אין צורך באלימות.
יש לזכור, כי אלימות זו שפה שהמציאו בני האדם ולא שפת הכלבים.
לפיכך, לא ירחק היום בו תופסק הגישה לכלבים באמצעות שימוש בכלים כמו קולרי חנק ומשיכות קצרות וחזקות. אלימות אינה פותרת בעיות של אגרסיה בכלבים. היא רק משהה אותן ויוצרת בעיות התנהגות חדשות עבור אותו כלב. בעיות אלה תתפרצנה בעתיד, והבעלים לא יבין את הסיבה לכך.
כפי שבעבר חשבו, שיש צורך בחינוך ילדים על ידי המקל, וגישה זו סולקה מהעולם המערבי, כך גם הגישה האלימה לכלבים, אשר מושרשת בבני אדם ומוצאת ביטוייה בשימוש בקולרים השונים ובמשיכות הקצרות- יש לסלקה.
אמרו "לא" למשיכות קצרות וחזקות!
אמרו "לא" למכות ו"לפליקים"!
אמרו "לא" לקולרי החנק למיניהם!
אמרו "לא" לתיאוריית הדומיננטיות!
סבלנות היא המפתח להצלחה!
"על ידי מידת הסבלנות משיג האדם רצונו יותר מאשר ישיג על ידי כל התקיפות שבעולם"
הגאון רבי אליהו מוילנא
